סיון רהב מאיר: התרגשתם פעם מטופס רשמי לענייני בטיחות?

מישהו מכם התרגש פעם בהתקנת סורגים לדירה? הרגיש קדושה מיוחדת כשהוא התקין מעקה?

פרשת השבוע האחרונה, פרשת "כי תצא", כוללת 74 מצוות, יותר מכל פרשה אחרת. נתעכב על מצווה אחת, שיחסי הציבור שלה לא מספיקים: "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ". כמה פשוט, כמה לא מובן מאליו: שים מעקה מסביב לגג, כדי שלא ייפלו וייפגעו. זו מצווה.

פרשנינו מרחיבים זאת ומסבירים שממש לא מדובר רק על מעקה. הרמב"ם, למשל, כותב: "וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצוות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה יפה". חכמים אחרים כתבו כמה חשוב לחזק סולם רעוע, או לבדוק שאין לך כלב שיכול להזיק לאחרים.

אנחנו מתייחסים לקביעת המזוזה כרגע שיא כשנכנסים לבית או למשרד חדש, אבל קבלת טופס 4 ודאגה לענייני הבטיחות, הם מצווה גדולה גם כן. כך גם חגירת חגורת בטיחות, בדיקת צמיגים או שמן ומים ברכב, דאגה לתנאי העסקה בטוחים שבהם פועלי בניין לא נופלים אל מותם והצבת גדר מסביב לבריכה בצימר, כדי שילדים לא יטבעו חלילה. אה, וכמובן גם עטיית מסיכה ושמירה על בידוד, כשצריך.

בתורה אין מקום לתרבות ה"סמוך" וה"יהיה בסדר". האם נתייחס למי שעובר על המהירות המותרת כמי שעובר עבירה? האם נתבונן סביבנו ונתייחס ביראת קודש לשמירת חיינו וחיי הזולת?

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".