בתי פיטרה אותי מהעבודה כמטפלת של נכדתי

אני סבתא מאוד מאוד מעורבת. מאז שבתי ילדה את התינוקת הראשונה, אני הגעתי לביתה להיות המטפלת של התינוקת. שמרתי על הקטנה בכל יום מ-7 בבוקר ועד 4 וחצי אחה"צ.

אני הייתי שבעת רצון, וגם האם, שהיא בתי.

לאט לאט, בלי ששמתי לב, התחילה בתי לאחר להגיע בחזרה.

היא הוסיפה שעות עבודה, המשיכה לחדר כושר, ולפעמים בדרך הביתה עברה בחנויות.

הגעתי למצב שלא פעם הגעתי הביתה לאחר 7 בערב, כשחושך בחוץ והחנויות סגורות. הייתי עייפה כל כך, עד שמיד כשהגעתי נשכבתי ונרדמתי.

התחלתי לראות שזה לא שייך. אין לי יום בכלל. אין לי זמן לעצמי.

יום אחד ניגשתי לבתי, והתנצלתי שאינני יכולה עוד לחכות לה עד שעה מאוחרת כל כך.

היא נעלבה מאוד, ושבועיים אחר כך התבשרתי על כך שהיא מצאה מטפלת לילדה.

אני עדיין מעורבת, מגיעה המון לבית בתי ועוזרת לה, אבל אני עדיין פגועה. וגם, כך אני חושבת,  אולי פגעתי בה ולכן נהגה כך...

איך לדעתך הייתי צריכה לנהוג?

* * *

נהגת כהלכה, בסדר גמור. את צודקת. אינך צריכה להצטער על מה שקרה.

את עשית ככל יכולתך. כששמת לב שבתך מגזימה, התנצלת אפילו, ואמרת שאינך מוכנה למצב שקורה.

בתך ודאי לא הייתה צריכה להיעלב, אבל זו בעיה שלה אם בחרה לעשות זאת.

אם היחסים שלכן בכל זאת תקינים, כדאי שתפתחי את הדברים לפניה. אמרי לה שנפגעת. הסבירי לה שזה פוגע מאוד שאת נותנת את כל כולך, וכשאת מבקשת שתסיים בזמן ותגיע, היא פשוט מפנה לך עורף.

אני בטוחה שבתך תבין את הדברים. תתנצל, תסביר ותפרש.

עכשיו השאלה היא עד כמה את תביני אותה.

הקשיבי למה שיש לה לומר, זה יכול להיות מעניין בעבורך. אולי היא תסביר, שהיא הבינה שהדבר קשה לך, ושאת מעוניינת לעזוב, ולכן בלי אומר ודברים מצאה מחליפה. אולי תסביר משהו אחר.

מה שחשוב כרגע, זה שאינך מטפלת של נכדתך, אבל בכל זאת, את מוצאת את זמנך להיות מעורבת, וזה נפלא.