סיון רהב מאיר בכמה שאלות נוקבות על ההתנהלות מול הקורונה בתקופה האחרונה

כמה שאלות עבור וועדת החקירה שאולי תקום כאן יום אחד:

• איפה הייתם? האם כולם נפלו לתרדמת קיץ בחודשיים האחרונים? אני תוהה איך ננעלו כל ישיבות הקבינט מאז הקמת הממשלה. האם הם סיימו כל פעם את הדיון, ראו את הנתונים מטפסים, אבל ראש הממשלה אמר "טוב, אז נקווה שהמספרים ישתפרו, להתראות בפעם הבאה חברים?"
• זה לא שהממשלה הקודמת הצטיינה. עד מבצע החיסונים המזהיר היו כשלים רבים, אבל לפחות ניסו. גם אם האכיפה לא הייתה מושלמת, גם אם הקצב לא היה מספיק טוב, חשנו שיש דחיפות וטיפול. כאן, כאמור, תרדמת קיץ. שרפנו זמן כה יקר וקריטי עם בקשות של בנט לא לטוס לחו"ל (הציבור האזין בחיוך, ארז וטס) ועם החלטות מביכות כמו "התו השמח", שראוי יותר לשם "התו המצחיק". מה חשבתם שיקרה? למה לא טיפלו באמת, בזמן, במחדל נתב"ג? איך לא התחילו מוקדם הרבה יותר את החיסון השלישי והתמהמהו עד לכמעט-סגר? איפה כל התוכניות הגרנדיוזיות לבדיקות מהירות בכל הארץ, איתור חולים בפינצטה ואכיפת בידוד הרמטי, מתוך רב המכר הנודע "איך לנצח מגיפה"? ואם מחליטים לבטוח רק בחיסונים - האם נעשה איזשהו מאמץ אינטליגנטי להגיע לכמיליון איש שטרם התחסנו ולדבר אל לבם בדרכים חדשות ויצירתיות?
• בדקתי בגוגל ובאתרי החדשות. ביום הדרמטי ביותר בשבוע שעבר, שבו נרשמו בישראל יותר מ-3,800 מאומתים, אלה היו הכותרות הנוגעות לשני השרים הכי קריטיים, שאמורים לא לישון בלילה ולספק לציבור תשובות: השם של שרת התחבורה מירב מיכאלי הניב כותרות חדשותיות על האמירה שלה "נבטל את מונופול הנישואים". הכותרות על שר הבריאות ניצן הורוביץ היו "קיצרנו את התור לניתוחי שינוי מין". נזכרתי שבנט הבטיח, אגב, שכל הנושאים השנויים במחלוקת, מימין ומשמאל, של דתיים ושל חילוניים, יישארו בצד בממשלה הזו. הם יעסקו רק במה שמוסכם. אז מה עם הנושא שעליו 100 אחוז מהציבור מסכים, לטפל בקורונה? מעניין, אגב, איזה סיקור תקשורתי הייתה מקבלת לפני שנה שרת התחבורה רגב אם הייתה מעזה להוציא בעיצומו של מחדל כזה הודעה על ריבונות בשומרון, למשל.
• איזו לגיטימיות ציבורית יש לפעולות של ראש ממשלה עם שישה מנדטים, שלא יקבל גיבוי משותפיו? הנה שתי דוגמאות פשוטות: כאשר ח"כ יואב קיש מהליכוד שאל את מירב מיכאלי למה תחנת הרכבת בנתב"ג פתוחה, ואנשים שצריכים להיות בבידוד נכנסים לקרונות רכבת צפופים, היא ענתה לו: "משום שזאת מדינה דמוקרטית, זה למה". נניח שראש הממשלה בנט חושב אחרת, וסבור שבמדינה דמוקרטית מותר להטיל מגבלות קטנות (רכבת בנתב"ג) כדי להימנע ממגבלות גדולות (סגר מוחלט). מה הוא יכול לעשות למיכאלי, שיש לה אגב יותר מנדטים ממנו, חוץ מלבקש ממנה ממש יפה? הדוגמה השנייה היא כמובן שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון. פורסם כי בנט נזף בה, אחרי עוד כמה התבטאויות תמוהות. היא הכחישה. אני נוטה להאמין לה, כי בעצם, היא יכולה באותה מידה לנזוף בו. לגדעון סער יש בממשלה הזו שישה מנדטים, וכך גם לבנט. איזו סמכות יתרה יש לבנט מול שאשא-ביטון?
• עכשיו לחרדים. הם חטפו את מלוא הביקורת, ובצדק, גם בטור הזה, בשנה שעברה. כעת מצבם טוב ביחס לשאר המגזרים, אבל הדרך הקלה ביותר לחמוק מאחריות היא לגרור אותם פנימה, כמובן. לכן ליברמן דרש כבר באמצע יולי (!) לדון בנסיעה לאומן בראש השנה. אדוני שר האוצר, בכל יום יש לך "אומן" בנתב"ג. לאומן נוסעים כ-30 אלף ישראלים. בתקופה האחרונה עברו בנתב"ג מדי יום יותר בני אדם. 4,100 נוסעים נסעו לטורקיה במסגרת חד הקורבן ביום אחד בלבד. תטפלו בכל זה, כאן ועכשיו, ואל תחשבו שרבי נחמן יעזור לכם לחמוק מאחריות.
• וחגי תשרי, בניגוד לדימוי שנוצר, הם ממש לא של החרדים או של הדתיים. הם של המדינה היהודית. הם של הקשישים מכל המגזרים ששוב ייסבו, חלילה, לשולחן החג לבד. הם של כל המשפחות שתכננו להיפגש לסעודת חג שמחה, אחרי כל מה שעברנו. הם של התיירים היהודים הרבים מחו"ל ששוב לא יגדשו את הכותל ואת המלונות בעונת החגים. הם של מיליוני מתפללים בארץ ששמעו את השופר בגינה הציבורית בשנה שעברה, וניסו לצום ולהתפלל ביום כיפור בחנייה, בשמש. הם רואים בעיניים כלות את חוסר המעש, ויודעים שזה מבשר על התו העצוב לכולנו בקרוב. ההכרעה של הממשלה הזו, כמו גם של הקודמת, לקדש את אוגוסט ולא את תשרי היא הכרעה ערכית מצערת.
• ואחרי כל זה, מצער לא פחות לשמוע קולות שאומרים ש"לא יכבדו את הסגר בתשרי" וש"אין להם זכות להגביל אותנו". את מי אתם מענישים? את עצמכם? במי בדיוק תפגעו אם לא תצייתו להנחיות מצילות חיים? מול ממשלה שכושלת, צריך דווקא יותר אחריות ציבורית, לא פחות.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".