נכדתי סוטרת לי כשאני מרימה אותה על ידי

נכדתי בת השנה אוהבת אותי מאד, ובכל זאת, בכל פעם שאני מרימה אותה על הידיים, היא פתאום נותנת לי מכה חזקה על הפנים.

בתחילה צחקתי אתה. כשראיתי שהיא ממשיכה, כעסתי עליה. זה לא עזר, והיום אני ממש נותנת לה מכה על היד.

בכל פעם שאני נותנת לה את המכה הזו, היא פורצת בבכי אומלל, ואני מתמלאת בנקיפות מצפון, אף על פי שאני עושה את זה חלש ממש.

* * *

נכדתך אוהבת אותך כל כך, עד שהיא מחפשת עוד ועוד תשומת לב מצדך.

היא מצאה שכאשר היא מרימה את ידה כדי לסטור לך, את צוחקת אתה, את כועסת עליה, את מכה אותה, בקיצור - את מתייחסת אליה הרבה יותר ממה שהתייחסת אליה קודם, כשלא עשתה זאת.

כל עוד תמשיכי לתת לה תשומת לב יתרה כזו, בדמות צחוק, גערות ומכות – היא תמשיך במה שהיא עושה.

מה כן תוכלי לעשות?

אמרי לה, על אף שהיא אולי לא ממש מבינה: "חמודה של סבתא, ברגע שאת עושה דבר כזה, אני מורידה אותך אל הרצפה. אני לא מוכנה שיעשו לי כך!".

הורידי אותה אל הארץ ברגע שהיא סוטרת לך. עשי זאת ללא כעס, אבל בלא להתייחס לבכייה.

היא תבכה, אבל את לא תיקחי אותה בידיך.

תוכלי לתת לה יד ולמשוך אותה אחריך בחיבה אל המטבח, שתעזור לך שם.

אם אינה הולכת עדיין, תוכלי להניח אותה על הרצפה, ליד ארגז המשחקים, כדי שתשחק שם.

היא צריכה להבין שאם היא סוטרת – את לא מוותרת.

אם היא מתנהגת כך – את מורידה אותה, כי לא נעים לך.

סבתא לא מוותרת על כבודה, גם כשהנכדה בת שנה ופחות מזה.

תראי שאם לא תעשי מזה עניין, תורידי אותה פעם אחר פעם, היא תחדל לנהוג כפי שהיא נוהגת.