פתאום תפסתי כמה אנחנו עשירים. מחר אבקש לראות עוד תמונה

היא מדברת בשפה זרה, המטפלת של חמותי. לכן לא ניסיתי להרחיב אתה במילים. היא מבינה אנגלית, אבל מדברת מאוד לא ברור. לכן לא פלא שקיצרתי אתה עד כה בדברים.

בכל פעם שהייתי מגיעה לחמותי לביקור, הייתי מברכת גם אותה בשלום מחויך, אבל אחר כך לא ממשיכה, כי רק חששתי מהרגע שאומר לה דבר מה, והיא תענה לי ולא אבין.

היא עושה את מלאכתה במסירות. בעדינות רבה. היא מטפלת בחמותי מכל הלב והנשמה.

היא, במשקלה הנמוך וברזונה הניכר, מסתובבת בבית מקיר לקיר, ונוגעת בכל מה שצורך נגיעה. יכולה לשאת את חמותי על ידיים ולהזיזה ממקום למקום בלי בעיה. היא באה לעשות את המלאכה, וזה ניכר וברור.

ואני באה לבקר את חמותי, ואין שני הדברים כרוכים זה בזה.

יום אחד ישבנו כך, שלושתנו, ליד שולחן, וללא מחשבה תחילה פניתי אליה בשאלה: איפה בדיוק היא גרה, והאם היא נשואה.

"כן, ודאי", היא ענתה, בצורה לא הכי ברורה, אבל שלפה את הטלפון שלה, והציגה לראווה את בעלה ושני ילדים קטנים ומתוקים.

ואת משאירה אותם שם לבדם?

כן.

ואת לא מתגעגעת?

כן.

מי מטפל בילדים?

אבא שלהם.

אז למה את כאן והם שם?

כי אין ברירה, כי צריך כסף לחיות.

לא המשכתי את השיחה, לא הצלחתי כמעט להבין אותה.

אבל גם כך, לאחר ששבתי לביתי, לא הצלחתי להוציא את הדברים מתוך ראשי.

תמונות הילדים עמדו מול עיני. הפנים השחומות, העיניים השחורות, החיוך המאולץ, הבגדים הבלויים.

פתאום תפסתי כמה אנחנו כאן עשירים. כל אחד מאתנו חי בביתו, עם בני ביתו. לא צריך לעזוב בית ומשפחה כדי להשיג את פת לחמו. לא חייב לעבור לארץ ניכר כדי להרוויח את פרוטותיו.

פתאום הבנתי כמה מופלגת עשירותנו.

אהובינו אתנו, קרובים כל כך אלינו. אנו, בעצמנו, מטפלים בהם, מטפחים אותם, מחבקים אותם ומחנכים אותם.

יש אנשים שעבור כסף מוכרים את עצמם לעבדים, יש כאלו שמוכרים את ילדיהם, ישנם ילדים שמבט עיניהם חשוך ועגום, ישנם ילדים שכנראה באמת אין להם כלום.

הקב"ה זיכה אותנו. כמה עשירים אנו, גם כשיש לנו מחסור.

תמונה אחת עשתה את המלאכה.

בפעם הבאה אבקש לראות עוד אחת. זה שווה. משנה את המבט.

לרכישת ספרה החדש של מנוחה פוקס "5 אבנים - אבני דרך לבית מוצלח ומאושר" היכנסו להידברות שופס או חייגו: 073-2221250