מפעים: 6 מילים שהצילו מ-7 שנות מאסר

"אברהם ווייס (שם בדוי), תושב ארה"ב, נפל ברשת שעקצה אותו כלכלית. העלילה הסתעפה והסתבכה עם רשויות החוק הובילה לגזר דין חמור – 14 שנות מאסר. הכלא האמריקאי רחוק מלהיות בית מלון, אברהם ישב בו בתא חשוך, מצחין ואפל, ואף הזכות לביקורים נשללה ממנו", מספר הרב אשר קובלסקי את הסיפור המופלא הבא, אותו שמע מפיו של בעל המעשה בעצמו.

"השנים בהן ישב אברהם בכלא, היו הקשות והנוראיות בחייו. לא פעם חש פחד מצמית מחבריו לתא, רוצחים שפלים חסונים, שהצטיינו בשנאת ישראל יתירה והתעללו בו בהנאה. הוא ספר את הימים לשהותו בבית הכלא, ידע שנגזרו עליו למעלה מ-5,000 ימים כאלה, שכל אחד מהם הוא מסכת של סבל וצער.

"לאחר 7 שנות מאסר אזר אומץ, וכשמסכת ההצקות שברה שיאים – הוא התלונן בפני הסוהר הראשי על שכניו לתא. עד מהרה גילה שנפל מן הפח אל הפחת, הסוהר האחראי שנא יהודים לא פחות מהאסירים, ובעילת 'שמירת בטחונו' החליט להעבירו לתא בודד, צינוק צר וקטנטן. עתה מצבו הורע עוד יותר מבעבר.

"היה זה בערב חג הפסח, חג החרות. אברהם שהה בתאו הקטן, וערך את הסדר בתנאים קשים במיוחד. חבילת מצות ויין הוא קיבל, אבל אפילו הגדה לא היתה ברשותו, והוא נאלץ לומר את ההגדה מתוך זכרונו, עד כמה שהצליח. מצב רוחו היה שפוף, הוא חש מדוכא וכבוי. חג הפסח, חג החרות, כל בני ישראל בני חורין, והוא??? – – –

"יומיים לאחר מכן, שבתחול המועד פסח. אברהם קידש על היין וטעם מהמצות, וחש כי נפשו לא עומדת לו. בקול לא לו ניסה לשורר את זמירות השבת, ופצח בשירת השיר הנשגב 'י-ה אכסוף', כשכל מילה מרגשת אותו ומלהיבה אותו מחדש.

"בבית השלישי שבשיר, כשהגיע למילים 'ויהיו רחמיך מתגוללים', נפרץ סכר דמעותיו. הכאב, והתסכול, הבדידות הנוראה והצער שברו אותו לרסיסים. הפסח האומלל אותו חווה, הצינוק, ההתעללויות, והשנים הקשות שעברו עליו – לפתע הרגיש כי כל אלה עוברים לנגד עיניו כבסרט נע, ונפשו יצאה בהשתפכות הנפש: 'ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קדשך'…

"את 6 המילים הללו, שורר אברהם שוב ושוב, תוך שהוא בוכה ומתייפח. שוב ושוב חזר על המילים הללו בנעימה השבתית הידועה, ובכל פעם חש כי טרם מיצה את מתיקות המילים, והוא שב ושורר אותן שוב במשך כמה שעות כשהוא בוכה בכי תמרורים, עד שנרדם תוך כדי שירה ובכי, ונפש מרוסקת.

"באמצע שנתו הטרופה התלתה לנגד עיניו דמות. הוא העיד כי הוא זוכר את הדמות הזו היטב, פנים מאירות, זקן לבן היורד על פי מידותיו, והדרת פנים שאין דומה לה. לפתע שמע אותה אומרת: 'צדיק'ל, מנע קולך מבכי ועיניך מדמעה. היום הוא יום ההילולא שלי, ובכח דמעותיך פעלתי לשחרורך המהיר!' – אמר האיש ונעלם.

"אברהם התעורר, שטוף זיעה ואחוז הלם, וגילה כי הוא עדיין בעיצומה של 'סעודת שבת', ונזכר כי אכן כן, הוא היה באמצע לשורר 'ויהיו רחמיך מתגוללים', עד שנרדם. הוא ביקש לשוב ולסיים את השירה, ושוב קולו הלך וחזק מאוד, שב ומשורר את המילים 'ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קדשך', ושוב דמעותיו החלו לזלוג.

"באישון ליל, בבית כלא אמריקאי צפוף ומצחין, יושב יהודי לבדו בצינוק צר. אבוד בעולמו, בודד מקרוביו, סעודת שבת דלה על שולחנו, אולם נפשו יוצאת בכיסופין ותחינה לא-ל חי, מבקשת והומה 'ויהיו רחמיך מתגוללים'. שוב הוא לא מצליח לעצור את שטף דמעותיו, מוסיף לשורר בהתרגשות אין קץ תוך יבבות קצובות, ושוב הוא נרדם.

"שוב מתגלית לנגד עיניו אותה דמות מלאת הוד. ''צדיק'ל, מדוע לבכות בשבת? והלא נשלחתי משמים לבשרך כי בקרוב תשוחרר!' – נאמר לו, ושוב נעלמה הדמות אל האופק. הפעם, כשהתעורר, הבין כי יש דברים בגו, ותקווה חדשה ננסכה בו.

"יום השבת האיר, וגם אברהם, בעומק התא, חש כי שחר של תקוה חדשה עולה. אין לו מושג למה ומדוע, והרי עליו 'לבלות' עוד 7 שנות מאסר, אך משהו בנפשו כבר השתנה, והוא חש שכוחות מחודשים נמסכים בו.

"יום ראשון בבוקר. אברהם מתבקש לארוז את מיטלטליו המועטים. הוא לא נשאל וגם לא הוסבר לו דבר, הסוהר הסתפק באמירה לקונית כי הוא מועבר מבית הסוהר בו הוא שוהה בפילדפיה, לבית סוהר אנושי יותר – סמוך לניו יורק. בית הסוהר החדש היה נוח בהרבה, אבל גם בו הוא לא שהה כי אם ימים אחדים...

"בסיומם, בעיצומו של יום בהיר, חלה התפתחות משפטית מפתיעה, והוא שוחרר מן הכלא במפתיע ממש", מסיים הרב קובלסקי את הסיפור המפעים, ומסיים: "יהודי אומלל שיושב בבית הכלא – לא רק שהצליח להתחבר לבוראו למרות התנאים הקשים שסביבו, אלא שזמירות השבת שלו פעלו את ישועתו באופן מופתי, למעלה מדרך הטבע. שעת זמירות השבת היא שעה נעלה ונשגבה, שעת חיבור אמיתי לאבא שבשמים".

מתלבשים כמו לאירוע אבל נשארים בבית - הרב יצחק פנגר במסר קצר ומרגש על השבת, מקור הברכה: