את שואלת אם אני מקנאה? כן, אני מקנאה

את שואלת אם אני מקנאה?

כן.

לא אשקר.

עולה בי טעם מר של אכזבה, קנאה, עצב.

הייתי רוצה גם אני להיות נוצצת

זו שהכל הולך לה, ובקלות

זו שהחיים מסביב מבריקים כמו מראה.

הייתי רוצה שידוך כזה, משלנו

הייתי רוצה להיות כזאת תמימה

להאמין שהכל ילך כמו שאני רוצה.

כשסיפרת לי בהתרגשות עם מי נפגשת

וכמה הוא דורש

ואמרת לי את השם של המשפחה החשובה

ואיך זה הולך אצלכם

הרגשתי כמה הכל אצלי זר ומוזר

כמה זה שונה מהעולם הבטוח והמוגן.

וכן. עברה לי בלב איזו צביטה

רציתי לרגע גם להיות כזאת פשוטה

בלי סיפורים על הגב

בלי נמלים שעוקצות, ומחשבות בלילה

רציתי לרגע לחיות בשלווה

לנשום עמוק את הידיעה הברורה

שהכל יהיה בסדר

והחיים יהיו ורודים ונוצצים

שיסתכלו עלי בעין טובה

ולא בצקצוק של חמלה.

אבל,

יכולה עדין לנשום עמוק את ההרגשה

שהכל באמת בסדר.

והחיים ורודים, עם נגיעות של אמונה

שאת מה שנקבע לי מלמעלה

אקבל, גם אם בחוץ מהומה

והנוצץ שלי, עם ברק מיוחד

ברק שבא בעמל ועבודה

ברק שלא כולם זוכים לו

רק מי שבוחר לראות את הטוב גם ברע.

ונכון.

בא לי לפעמים להיות פשוטה ורגילה

בא לי פשוט להיות, לא כל הזמן גיבורה

אבל יודעת

שזה עמי, העם הנבחר

שונה מכולם, ייחודי ומזוכך

אז נכון, שיותר קל כשהכל זורם

יותר כיף להיות כמו כולם

אבל לא מוותרת על המתנות שקיבלתי

על התבונה שנרכשה בעמל

על בינת הלב שכאב, וצמח

על היופי שיש

בשדה עם שושנים בודדות.

שם לומדים להעריך את מה שקבלנו

לומדים לתת אמון, ולקוות

לומדים שאתה לא בוחר מה יש

אלא איך להפיק מזה את המיטב

ולעצב את החיים לבד, בקושי, ובדם

עם 2 ידיים

ידי זהב---

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.