אחות אונקולוגית במחלקת ילדים מרגשת: "זה לקבל בכל יום מחדש פרופורציות לחיים"

אחות במחלקה המטאונקולוגית ילדים בהדסה עין כרם, פרסמה פוסט מרגש ביותר ברשתות החברתיות, שבו היא מספרת על הרשימו העמוק שהיא חווה מדי יום, במסגרת עבודתה. "כמעט וכל פעם שאני מציינת את מקום עבודתי, התגובה היא 'וואיי, איך את יכולה לעבוד שם?', היא פותחת וכותבת, בסגנון הומוריסטי משהו. "אז איך זה להיות אחות אונקולוגית ילדים? זה לקבל בכל יום מחדש פרופרציות לחיים. 

"זה כשילדיך מתלוננים על כאב ראש, את ישר חושבת על גידול מוחי ח"ו וכשהם חלשים ועייפים על לוקמיה..כשכואב להם בבטן, אולי זה נוירובלסטומה וברגל זה בטח אוסטאוסרקומה וכולי. 

"זה שאחרי שהבנת שזה רק כאב ראש/ כאב בטן/ כאבי שרירים/ גב תפוס, שפעת וכדומה, הכל מרגיש לך די שטויות, ואת לא באמת מצליחה להיות אמפטית אליהם כי הרי מה זה לעומת הסרטן.

"זה להבין מהר מאוד שאנחנו מתכננים תוכניות, והחיים מזמנים לנו דברים אחרים לגמרי.

"זה שהבת שלך מתקשרת ואומרת 'אמא איפה את, אני צריכה שתיקחי לחוג', ואת עונה בלחץ - 'והילדה פה צריכה שאקח אותה לטיפול נימרץ מה יותר דחוף???'

"זה לראות ילדים בגיל שלוש אוכלים בשמונה בבוקר עוף וקובה, בשר וסנדוויצים שיותר גדולים מהם ( הסטרואידים)

"זה לראות שני ילדים - אחד יהודי ואחד ערבי שמשחקים ומדברים ביניהם ללא מילים וללא שפה.

"זה להבין שלפעמים משפט אחד שלך מחזיק משפחה שלמה ונותן לה כוחות להמשיך.

"זה לדעת שבזכות המקצועיות שלך ושל הצוות, בזכות החיוך, המילה הטובה - הצלחת, ואפילו בקצת, להקל ולעזור למשפחה בתקופה הכי קשה שלה.

"זה לחזור מהעבודה עם המון סיפוק ולדעת שלמה שאת עושה יש משמעות.

"זה לקבל מלא מלא כוחות מהקטנטנים האלו שהרי אם הם יכולים..גם את יכולה.

"זה עולם ומלואו", היא חותמת את הפוסט המרגש. "וזכות גדולה לעבוד שם, ולהבין ששום דבר לא באמת חשוב חוץ מהבריאות".