סיפורים אישיים
מפתיע: משפט אחד הציל חיים
"רציתי פשוט לספר כמה נחת יש לנו מהבחור, כמה הוא מצליח ומתקדם. ממש הפלא ופלא", אמר ראש הישיבה והציל את חייו הרוחניים של הבחור
- נעמה גרין
- ח' חשון התשפ"ב
(צילום אילוסטרציה: יעקב נחומי / פלאש 90)הרב ש' עומד בראשות ישיבה בירושלים לנוער מתמודד מזה עשרות שנים. עבודתו מורכבת ורגישה. בחורים רבים עוברים דרכו, והוא מתאמץ לראות בכל אחד את הטוב והיפה, להרעיף טללי תחיה על נפשם הצמאה והמחפשת ולהאיר את נשמתם באור התורה ועבודת השם.
היה זה כאשר הגיע לישיבה בחור מלוס אנג'לס, שהתרחק מאד מדרך התורה. גם בהיותו בישיבה, הוא עשה ממש ככל העולה על רוחו. אחרי תקופת מה קרא לו ראש הישיבה, הרב ש', ושאל אותו: "למה הגעת לכאן?" ענה הבחור: "כי אבא שלי שלח אותי".
"זאת לא סיבה מספקת", ענה ראש הישיבה. "לכאן באים בחורים שרוצים להתקרב ולהתקדם, ואנחנו כאן כדי לעזור להם. אם לך אין תוכניות להתאמץ, אין לך מה לעשות כאן".
הבחור ביקש צ‘אנס לעוד מספר חודשים. הצ'אנס ניתן אבל המצב לא השתנה. שוב קרא לו ראש הישיבה והפעם אמר כי למרבה הכאב, אין ברירה. השפעתו של הבחור ניכרה גם בין כתלי הישיבה, וזה כבר היה דבר שלא יכלו לאפשר בשום אופן.
"אבל מה אומר לאבא שלי?", שאל הבחור. "אני לא יכול לומר לו שאני מסולק".
ראש הישיבה הבין את המורכבות, ואמר לו: "אני אדבר עם אבא שלך". בו זמנית הוא הרים טלפון אל מעבר לים: "מדברים מהישיבה…".
האב שאל: "מה עכשיו?"
ברגע זה הבין ראש הישיבה שהאבא בעצם חיכה לטלפון הזה. הוא חיכה לשמוע ששוב הבן שלו עושה בעיות, ורק צרות הוא מביא עליו ועל משפחתו. באותו חלקיק שניה הוא הבין, כי הבחור נמצא כבר שנים ארוכות תחת הרושם שכולם מיואשים ממנו, ואם הוא ידבר כמו שתכנן, ויאמר לאבא כי אכן יש צרות והבחור אינו מצליח להשתלב, הרי שהוא סותם את הגולל על כל אפשרות לצאת מהמצב הזה אי פעם.
באותו רגע הרגיש ראש הישיבה שבורא עולם שם בפיו מילים, אין לו הסבר אחר מדוע נהג כך: "רציתי פשוט לספר כמה נחת יש לנו מהבחור, כמה הוא מצליח ומתקדם. ממש הפלא ופלא".
האב נשם לרווחה. השיחה הסתיימה בנעימות.
הבחור ששמע את השיחה שאל בתדהמה את ראש הישיבה: "למה עשית את זה?!"… את השאלה הזאת המשיך הבחור ושאל את עצמו שוב ושוב. הוא היה מוכרח לענות את התשובה ולתת הצדקה לשיחה הכי בלתי צפויה ששמע בחייו.
היום הוא כבר נשוי, מגדל את ילדיו בדרך התורה, וקובע עתים לתורה כמה שעות כל יום. קל לשער מה היה קורה אם חלילה היה ראש הישיבה מדבר עם האב כמו שחשב בתחילה. היה זה חסד השם והשגחה פרטית מופלאה, שאמר את המילים הנכונות, ובמילים ספורות זכה להציל חיים.
הנחייתו החד משמעית של הרב גרשון אדלשטיין, ראש ישיבת פוניבז: "בדרכי נועם, בדרכי נועם. רק בדרכי נועם. ילד מרגיש את הביקורת ואז זה כואב לו מאוד! זה גורם לילד לפריקת עול, שלא ירגיש ביקורת - זה כלל חשוב בחינוך":