סיון רהב מאיר: עכשיו אפשר לאפס את הכל מהתחלה

פרשת השבוע, פרשת שמיני, עסקה בגבולות. היא מתחילה בתיאור של שני בניו של אהרון הכהן, שפרצו גבולות ונענשו. הם נכנסו למשכן, לעבודת הכהנים, אבל לא נהגו כמצופה שם. התורה קוראת להתנהגות שלהם – "אש זרה". לפעמים ההתלהבות, הלהט, משכיחים מאיתנו את ההוראות הפשוטות, הכללים המקובלים.

אחר כך הפרשה מתארת את דיני הכשרות, עוד תחום של גבולות. מה כשר ומה לא כשר, מה אוכלים ומה לא אוכלים. אלה פסוקים רבים שמכוננים את השולחן היהודי כבר אלפי שנים: חזיר ושרצים לא, עוף ודגים כן. הפסוק האחרון בפרשה מסכם זאת כך: "לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל".

צריך להבדיל בעולם הזה. יש מותר ואסור, יש כן ולא. אלה ימים של חזרה לגבולות, בעיקר במערכת החינוך. התלמידים יצאו מהזום וחזרו לכיתה, למסגרת. חברה שלי, מורה, סיפרה שאחת התלמידות אמרה לה השבוע באמצע שיעור: "אוף, אי אפשר לכבות מולך יותר מצלמה". יש הרבה גבולות שהתרופפו בשנה הזו. השינה, האכילה, שעות המסכים. עכשיו אפשר לאפס את הכל מהתחלה.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".