5 כללים ל"איך להגיב כשהילד מספר לנו מה קרה בגן?"

ילדים רבים חוזרים מהגן, ולא מפסיקים לדבר ולספר מה קורה אתם.

אנחנו, ההורים, לא תמיד יודעים איך עלינו להגיב לסיפורים שלהם.

איך להקשיב, מה לא לומר, איך להתייחס לדברי הילד?

1. הקשיבו באמת ובתמים למה שהילד מספר – הוא חייב להרגיש שהוא לא סתם כך מדבר

הורים רבים לא מקשיבים בדיוק למה שהילד אומר. הם עסוקים בשלהם. הם עסוקים בשיחת טלפון, בדיבור עם שכנה או בכל דבר אחר.

צריך להבין שילדים הם אמנם קטנים, אבל הם מבינים אם אנחנו אתם או לא. אם אנחנו קשובים.

פנו זמן להקשבה לילד. אם תקשיבו לו באמת ובתמים כמה דקות טובות, הוא לא יצטרך למשוך אתכם בדברים ולהתאמץ לשם כך.

2. בררו עם הילד למה התכוון – אולי יש צורך אותו לכוון

שאלו שאלות, הראו התעניינות. אל תענו רק ב"כן" וב"לא", אלא היו אתו.

התנהגו אתו כפי שהייתם נוהגים עם אדם מבוגר שמספר לכם את סיפוריו. הוא לא שונה ממבוגר ברגשותיו.

3. אל תמהרו לעוץ לו עצה – אולי זה בכלל לא מה שרצה

אנחנו, המבוגרים, מרגישים שהילדים שלנו זקוקים לנו.

נדמה לנו שאם לא נייעץ להם בכל פסיעה מה לעשות – הם לא ידעו בעצמם.

באמת, זה לא כך. לא תמיד הם "חפצי עצות". לעיתים הם רוצים להחליט בעצמם מה לעשות.

4. אל תמהרו לנחם את הילד ולקנות לו מתנה – לפעמים רק מקולכם הוא נהנה

הורים רוצים שילדם יהיה מאושר, לכן הם ממהרים לקנות לו מתנה אם קרה לו דבר רע.

זה קל להם יותר מאשר לשמוע שוב ושוב את הדברים.

לא תמיד ילדיכם רוצים מתנות, לפעמים די בקולכם המרגיע.

5. אל תזדרזו לשבח על המעשה – הקשיבו היטב עד לסוף המחזה.

לזרוק מילה טובה זה קל.

לומר לילד: "מקסים שכמותך!" אפשר גם כשראשנו בתוך העיתון או במכשיר הטלפון.

לעומת זאת, להקשיב באמת ולהגיב כפי שצריך – זה הרבה יותר קשה.

אל תזדרזו לשבח אותו ולומר מילים טובות – שימו לב למה התכוון בדבריו.

אם תקשיבו עד הסוף -  תדעו מה הוא רוצה בעצם. אולי כל מה שרצה היה שתקשיבו לו, ואת זה בעצם כבר עשיתם...

מתוך הספר "5 אבני דרך לחינוך ילדים", מאת מנוחה פוקס.