פרשת כי תישא
"אין מספר לחללי חברים רעים": על השפעתה המשמעותית של החברה
כל איש חינוך והורה מנוסה יודע כיום כמה רעה השפעתם של חברים רעים, יתרה מזאת, בימינו אפשר לשבת במערה חשוכה ולהיחשף לחברה שלילית דרך רשת האינטרנט
- הרב מנחם יעקבזון
- כ' אדר התשפ"א
(צילום: shutterstock)
'חטא העגל' הוא אחד הקטסטרופות הגדולות בדברי ימי עמינו. אפשר להגדיר אותו כשואה או כ'אם כל השואות'. מפני שבחטא זה נזרע השורש לכל הגלויות, לכל הגזירות השחיטות והפוגרומים שעבר העם היהודי רווי הסבל. אלמלי חטא העגל היה העולם מגיע לתיקונו המיידי לאחר מתן תורה. כפי שנכתב בספרים הקדושים ממקורות קבליים – בהר סיני חזרו בני ישראל למצבו של אדם הראשון, בטלה מהם גם המיתה הטבעית שנגזרה בחטא הקדמון, אולם לאחר שחטאו ב'חטא העגל' שהוא בבחינת עבודה זרה – נסוגו אחור ונכנסו לתהליך ארוך ומייגע של תיקון העולם בדרך הקשה...
אל החטא הזה לא הגיעו מקבלי התורה ביוזמתם. ככלות הכל טרם עברו ארבעים יום ממתן תורה - וכזו נפילה? נכון, הפרשנים מסבירים כי לא היתה כוונתם לעבודה זרה ממש, ובכל זאת כפי שמסתבר זוהי ירידה בלתי צפויה. הם איכזבו – ולא צריך להקים ועדת חקירה כדי להבין מאין הגיעו לכך, זה היה שקוף מאד, הלחץ הגיע מ'העם', לא מהמנהיגות, וגם לא מהיהודים האוטנטיים אלא מאותם גרים שהצטרפו אליהם, הערב רב שראו את היהודים עולים לגדולה ואת הניסים הנעשים איתם והתלהבו, כאמור לעיל (פרק יב פסוק לח) 'וְגַם־עֵ֥רֶב רַ֖ב עָלָ֣ה אִתָּ֑ם...' אותם גרים לא היו בעלי יכולת עמידה בנסיונות, הם לא חושלו בהתמודדות במצרים, הם קפצו על עגלת ההצלחה וכשהגיעו עתה לשעת משבר בחשבם שמשה מת ונשארו ללא מנהיג – חרב עליהם עולמם ומתוך מצוקה ונפילה רוחנית גררו את כלל הציבור לתהום...
הערב רב, המכונים 'העם' או 'האספסוף' (ראה במדבר פרק יא במדבר פרק יא 'וְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר': וברש"י: והאספסוף - אלו ערב רב שנאספו אליהם בצאתם ממצרים) הם אלו שהובילו – ואפשר לומר במידה רבה גררו גם בכח הזרוע – אל ההידרדרות הזו. וכך נאמר בפרשתנו אודות העגל 'וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם כִּֽי־בֹשֵׁ֥שׁ מֹשֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן־הָהָ֑ר וַיִּקָּהֵ֨ל הָעָ֜ם עַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם׀ עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ: ...וַיִּתְפָּֽרְקוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם אֶת־נִזְמֵ֥י הַזָּהָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיָּבִ֖יאוּ אֶֽל־אַהֲרֹֽן: וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם. וַיַּשְׁכִּ֙ימוּ֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיַּעֲל֣וּ עֹלֹ֔ת וַיַּגִּ֖שׁוּ שְׁלָמִ֑ים וַיֵּ֤שֶׁב הָעָם֙ לֶֽאֱכֹ֣ל וְשָׁת֔וֹ וַיָּקֻ֖מוּ לְצַחֵֽק': (ל"ב א- ז') ארבע פעמים חוזר הכינוי 'הָעָם֙'! גם בהכרזה האלילית הם פונים אל כלל ישראל לאמור: 'אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם' ולא בכינוי בגוף ראשון על עצמם, מכיון שהם היו רק טפלים ונגררים ביציאה ממצרים.
בעקבות השפעה שלילית זו שחזרה על עצמה כמה פעמים במדבר כתב הרמב"ם '...ומפני זה אמרו חכמים קשים להם גרים לישראל כנגע צרעת שרובן חוזרין בשביל דבר (=בשביל אינטרס זר) ומטעין את ישראל, וקשה הדבר לפרוש מהם אחר שנתגיירו, צא ולמד מה אירע במדבר במעשה העגל ובקברות התאוה וכן רוב הנסיונות האספסוף היו בהן תחילה' (איסו"ב סוף פרק י"ח).
(אגב, בשולי הסערה על 'ה"גיורים" הרפורמים, אלו גרועים שבעתיים, לא רק שאינטרס זר מעורב בהם, ולא רק שקבלת מצוות אין בהם, אלא שהם אינם מכוונים כלל ליהדות כדת... למען האמת אי אפשר להכליל אותם בדיון על נושא העוסק בגיור, אם כי אולי אפשר להגדיר את מבצעיהם כ'ערב רב' הגורמים עירבוביה של גויים בכרם בית ישראל).
דגל אדום – סחף!
נראה לנו מוזר ששולי העם מחוללים מהפכה כזו. היכן המנהיגים? ואם תאמר שהם ראו במצב סכנת נפשות, כפי שאכן מצינו בדברי חז"ל וברש"י - שכבר הרגו את חור בעלה של מרים שסירב לשתף עמהם פעולה. מדוע כלל הציבור היהודי עצמו לא קם נגדם? מדוע לא הגנו על חור? בהכרח שהם נסחפו - גם היהודים האוטנטיים לא היו מספיק חזקים והחברה השולית גררה אותם אחריה.
מוכר שקבוצת שוליים בכיתה גוררת את הרוב הדומם? נראה לנו שזה יכול לקרות רק לנוער חסר חוט שדרה, ובכן מדהים להיווכח באיזו חומרה מתייחס הרמב"ם להשפעת הסביבה. וכך הוא כותב בהלכות דעות פרק ו הלכה א: 'דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם, הוא ששלמה אומר 'הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע'', [כאן רומז הרמב"ם כי גם אתה נמצא בעמדת השפעה כביכול, אתה ה'רועה' והנך נמצא בין הכסילים כדי להשפיע עליהם לטובה, אתה עלול לקבל את השפעתם – אם לא תשמור את המרחק הראוי. וכך גם פירשו כמה ראשונים את המשנה במסכת אבות 'הוה זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים' הכונה: כי כאשר הנך מנהיג או ראש לקבוצה שלילית יש חשש סביר שיותר מאשר תשפיע אתה עליהם – ישפיעו הם עליך... לעומת זאת בחברת החכמים - גם ההולך אתם ללא כל עמדה מקבל תועלת].
ממשיך הרמב"ם 'וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה - ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים, ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי כענין שנאמר: 'ישב בדד וידום', ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע - יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר 'מי יתנני במדבר מלון אורחים''.
נשמע קצת מוגזם...? קשה לנו לקבל את עובדת היותנו כה מושפעים. אחד מגדולי חכמי הנפש בדורות האחרונים היה רבי ירוחם לייבוביץ, פדגוג אמן שכיהן כמנהלה הרוחני של ישיבת מיר טרום השואה, באחת ההזדמנויות בה התייחס לנושא, הצביע על כך שֶׁכָּלֵב שהיה אחד מן המרגלים הלך להשתטח על קברי אבות בחברון 'שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם', וגם יהושע בן נון, שלימים היה מנהיג ישראל ויורשו של משה, נזקק לתפילותיו של משה רבנו ולהוספת אות על שמו - כסגולה להנצל מהשפעת חבריו המרגלים. 'עד כדי כך היא הסכנה והפחד שלא יהא ניסת להם, שאלמלא הרבות בתפילה זה כמעט נגד הטבע שלא יהא נכנע להם. יודע אני – אמר רבי ירוחם - שאתם שומעים ומשתאים על דברי... אתם צעירי ימים, טרם נקלטו אצלכם עובדות ונסיונות ללמוד מהם דרכי החיים ופתרונם. אני איש זקן אני, ומן החיים היומיומיים כבר ראיתי והוכחתי לדעת כי אין מספר לחללי חברים רעים...'
כל איש חינוך והורה מנוסה יודע כיום כמה רעה השפעתם של חברים רעים, יתרה מזאת - בימינו אפשר לשבת במערה או בכוך ולהיחשף לחברה שלילית ביותר. החברה המסוכנת עשויה להיות וירטואלית. אם לא נשים גבולות גם לכלי התקשורת הסובבים אותנו - נילכד אנחנו ובני משפחתנו ברשת, תרתי משמע.