"אני מסריטה את הוידוי שהאחיות אומרות עם החולה": עו"ס במחלקת הקורונה, מרגשת

"כשהם עומדים ליד המיטה של החולה וקוראים ממש את הווידוי - אני בדרך כלל מסריטה את זה. אני מסריטה את זה בגלל שאני רוצה שהמשפחה, שלא יכלה להגיע כרגע, שיידעו שהיו אנשים שם איתו, בדקות האחרונות האלו. פעם אחרי פעם המשפחות אמרו לי: 'איך חשבת להסריט?'. לצערי, זה ניסיון פשוט, של כמות פטירות גבוהה כבר שליוויתי. הייתי עם משפחות שאתה כבר רואה מה מנחם אותן קצת יותר, מה קצת יותר נותן להם את הקלוז'ר הזה, שצריך מאוד מאוד", במילים אלו מספרת שירה יצהרי - עובדת סוציאלית שעובדת במחלקת 'כתר' של בית החולים שערי צדק, מחלקת טיפול נמרץ שבה מאושפזים גם חולי קורונה סופניים. 

מי שקורא את הוידוי עם החולה הן צוות האחיות, שעומדות לצד מיטתו ומקריאות בקול רם את מילות התפילה החודרות והעמוקות, ברגעי חייו האחרונים. 

"אתה חושב שמתחילים לצאת מהמצב, ואז הם חוזרים אליו", מספרת מיטל צביאל, אחות בטיפול נמרץ. 

"כן, גם החולה בארבע. הוא כבר היה מונשם, וכשאמרנו לו: 'אנחנו צריכים להנשים אותך שוב', את רואה את המבט שלו - שהוא פשוט אבוד", אומרת גם האחות מרי בבקין קלין, ומספרת על הנוהל של בית החולים בזמן פטירה של אחד החולים, לא עלינו. "הם לא לבד. הפטירות שקורות אצלנו, זה מאוד שונה. אתה, אתה המשפחה של החולה. אתה נמצא שם ברגעים האחרונים. יש את הדף הזה של הוידוי שנמצא אצלנו לצערנו, בתוך המחלקה, ויש לו מגירה מסוימת מאוד שלו. כשאתה רואה את הקו במוניטור מתיישר, אתה לוקח את הדף הזה, הולך ליד המיטה של המטופל ופשוט מתפלל".