תשעה קנים חלולים. ותשעה חודשים של מילוי

היה הייתה מנורת אש קטנה,

ולה תשעה קנים, תשעה חללים חלולים.

מיותמים היו הם מאב ואם,

כפותים בשלשלאות כאסירים

רועדים מן הבדידות, כואבים את הקור.

אין רואה ואין שומע,

אין מי שינדב עצה ומזור.

בכל פעם, בשעת לילה מאוחרת, היתה המנורה נושאת תחינה ומתפללת, פורשת קניה אל השמיים.

"המטר נא עלי שמן ברחמים, די לכפור! די לברד ולמים".

מבכה ומבכה,

מאנה להינחם על קניה הריקים...

תשעה קנים היו הם, תשעה חללים מחוללים.

"מה יהיה עלי? איך אוכל לשנות את מר גורלי?!",

שאלה ושאלה,

"אולי אוסיף וארבה בתפילה?!".

אין ייאוש בעולם - זהו הרי הכלל

גם האש שלי עוד תוקד.

יש בך ספקות? זו לא את! זו עצת היצר בכלל...

חיש מהר, התנערי! מעפר קומי!

הסירי מעליך את מלבושי העצבות

רחצי במים קניך,

פצחי בזמר ובהודיה לבורא.

אמרי בקול: אני כאן, מוכנה ומזומנה

לחוות את הכאב שבהמתנה

לעבור במסדרון החשוך והקר הזה

להבין שאני כלי כלשהו,

וכרגע אין בי כלום..

להיות בכלום ולקבל את זה בהסכמה!

להאמין שהחשכה במעבר הצר היא ריפוי...

יש תקווה לאחריתי, עוד יהיה שכר לפעולתי!

ואכן, ישועת ה' הייתה כהרף העין,

באורח נס נתמלאו קני המנורה יש מאין

בכל ירח מלא נוסף אחד, ועוד אחד, ועוד... ועוד

תשעה קנים היו הם, תשעה קני אש מרצדים

ממלאים את החלל העגול

מספרים בלאט על הנס הגדול!

שמחה המנורה,

פצחה בזמר ושירה:

אני כלי! אני כלי!

היום יש בי תשעה קנים מלאים, תודה רבה לך, א-לי!

וכמה טוב להיות בהמתנה

לדבר הנכון, אפילו בחשכה...

כי בזמן ההמתנה קיבלתי מתנה!

להאמין שקודם כל אני כלי, ראוי וטהור

וה' ימלא אותי, בקצב הנכון

שיהיה מותאם לי בצורה מדויקת!

הוא הרי יצר אותי, ואין דבר הנסתר מנגד עיניו.

הייתי צריכה רק להרפות ולדעת את זה!

מול הראי עומדת ומשתאה,

איך נתעבר בי אט אט אור זך וטהור

והנה אני כבר עגלגלה

מלאו להם תשעה ירחי לידה!

בוכה? ודאי!

מתרגשת? עד בלי די!

עכשיו אני בהמתנה...

מצפה ללידת המתנה!

"הבוטח בה' חסד יסובבנו".