הקשיש הדהים את מתנדבת הקורונה: "הייתי כומר 50 שנה"

בעקבות מגיפת הקורונה, הגורמת לקשישים רבים להימנע מהתקהלויות חברתיות ומיציאה מביתם שלא לצורך, 'כולל חב"ד' מספק מנות אוכל חמות מידי יום לבתיהם של קשישים רבים.

מתנדבות בארגון שוחחה עם אחד הקשישים, ושאלה כיצד ניתן לסייע לו בתקופת הקורונה הלא פשוטה, פתח יעקב את סגור ליבו והפתיע אותה באומרו: "50 שנה מחיי הייתי כומר נוצרי".

"נולדתי בגטו על יד ווילנה, וכאשר נראה היה שמצבם של היהודים אינו מזהיר, מסרה אותי אימי לגויה נוצרייה, שלא היו לה ילדים. הגויה גידלה אותו באהבה ובמסירות. המלחמה הסתיימה, אך הורי לא שבו לקחתי. המשכתי להתגורר במשפחה הנוצרית, והפכתי ברבות השנים לכומר", ספר יעקב.

יעקב וקסלר נולד ב-1940 למשפחה יהודית שורשית מווילנה, שנה לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה. עם לידתו, הועבר יעקב למשפחת ושקינל, משפחה פולנית-קתולית – אצלם גדל בכל שנות המלחמה, כשהמשפחות סיכמו ביניהן כי עם תום המלחמה הם ישובו לאסוף אותו. אלא, שרצה המכוון והסיכום לא יצא לפועל. כל משפחתו נרצחה על ידי הנאצים הארורים ימ"ש.

יעקב, שלא היה מודע כלל למשפחתו המקורית, המשיך בשגרת חייו כשהוא עושה חייל בלימודיו ומעמיק את זהותו הנוצרית כשבחילת שנות העשרים לחייו הוא מחליט ללמוד כמורה.

לכאורה, סודו הגדול של חייו לא היה אמור להיות גלוי לו בשלב כה מוקדם של חייו. אמו המאמצת נפלה למשכב, עובדה שציערה את יעקב עד מאוד. ואם לא די בכך גם חייו התערערו קשות כשהיא בישרה לו על ערש דווי כי הוא בן לעם היהודי. יעקב, כך מתאר, לא ידע את נפשו. התחבטות נפשית עצומה עברה על יעקב הצעיר. הוא חשק מאוד בשורשיו היהודיים, אך מאידך לא היה מוכן לוותר בשום אופן על זהותו הנוצרית.

כמתווה פשרה, יעקב החליט כי הוא עולה לישראל וקושר בה את גורלו. הוא השתקע באולפנה בקיבוץ שדה אליהו כאשר הוא מקיים את מצוות התורה לצד דבקותו באמונה הנוצרית. את ההגדרה המדוייקת למה שחש אז, ניתן לראות בסרט תיעודי על חייו בה תיאר את נפשו כ"קרועה".  

אלא, שלפני שנתיים, בהיותו בן 79, הביע יעקב את רצונו לחסות תחת כנפי היהדות באופן סופי. קודם להחלטה, ביקש לעבור בדיקת DNA שתאמת את זהותו באופן רשמי. התוצאות לא איחרו להגיע, והאמת הייתה בהירה: יעקב, הכומר הנוצרי לשעבר, יהודי ללא ספק.

ראיון מרתק ונוגע ללב עם יעקב וקסלר