"הלוואי וכל אחד שיקרא פוסט זה, יקבל על עצמו את מה שאני קיבלתי"

חגגנו אתמול יום הולדת לשילת
שילת גדולה מאיתן מיכאל בשנה ו3 חודשים
חלמנו שיגדלו יחד
ישחקו יחד
יריבו יחד
והקב"ה רצה אחרת..

וזה כאב יומיומי
מלווה אותנו
דוקר בלב

השכבתי את איתני במיטה
נכנסתי למיטה
לסדר את המחשבות

כמה דקות אני נחה
שילת קוראת לי
שאיתני בוכה,
היא נלחצת כשהוא בוכה.

אני ניגשת אליו
מלטפת
מרגיעה
וחוזרת למיטה

ושוב, הוא מוציא קול
אני ניגשת אליו
ואומרת לו-
"קראת לי?
רצית אמא?
הוצאת קול כי אתה רוצה אותי?"

ואני רואה את ידיו המעוותות
ורגליו
שכבר 7 שנים לא זזות
והגוף הרזה
הכחוש
וכואב לי

אבל
הוא מחייך
מאושר
הבנת אותי
הסתכלת לתוך עיני
לנשמתי
נשמה שכל כך רוצה
לפרוץ מהגוף הפגוע

וואו
התרגשתי

ואז
עלתה בראשי מחשבה
כמה אני צריכה לשמוח
כשהבנות קוראות לי
"אמא, בואי
אמא, אני רעבה, אמא, משעמם לי
אמא
אמא
אמא"

והחלטתי
בכל פעם שהן קוראות לי
ואין לי כח לענות להן
או שאני כבר משוגעת מהן
אזכור את הרגע הזה
שאיתני ניסה לקרוא לי
התאמץ
כל כך רצה אותי
ויצא לו רק קול מוזר...

אשתדל לענות להן באהבה
ולהודות בלב פנימה
על
כך
שהן
יכולות
לקרוא לי
אמא

הלוואי וכל אחד שיקרא פוסט זה
יקבל על עצמו
מה שאני קבלתי
ויקבל באהבה
את רצונות ילדיו
גם
כשקשה
ואין כח.

אשמח שתשתפו פוסט זה

שבת שלום
ריעות לוי
רמלה

המייל של ריעות לוי (נשים בלבד) - reutlevik@gmail.com  

לכל הטורים של ריעות לוי, לחצו כאן