"ההתעלפות הובילה לשרשרת של ניסים": השגחה פרטית מופלאה

"תקופה ארוכה שאני סובל מבעיה רפואית מסוימת, ולצורך הטיפול טסתי לחו"ל כדי לעבור סדרת בדיקות. בעודי ממתין לתשובות המליצו לי מומחים לעבור לבית חולים יותר גדול ויותר מתמחה בתחום שלי, אך גם לשם כך יש להמתין תקופה עד שיתפנה מקום עבורי", במילים אלו פותח א' את דבריו, שפורסמו בעלון "טיב הקהילה".

"התחלתי להתבונן ולחשוב איזה סיפור השגחה אני חווה בימים אלו, כשאני מיוסר, כאוב ודואג, וממתין שבית החולים המומחה יסכים לקבל אותי לטיפול. בעוד אני ממתין לאישורו של בית החולים, עלי לערוך סדרת בדיקות מקיפות. הבדיקות הללו נערכות על פני חודש וחצי, כמעט כל יום בדיקה או שתיים במקומות שונים ובמחלקות שונות, חלקן במרחק עשרים דקות נסיעה, חלקן בכלל לא מאושרות ומי יודע מתי יאושרו. במילים אחרות: עלי להיטלטל ממקום למקום בעודי חלוש עד מאוד, וזה מצב קשה ומייאש", מתאר א' את שעבר עליו.

"התחלתי את סדרת הבדיקות הראשונה, ומרוב חולשה התעלפתי באמצע הבדיקה. בעקבות העילפון העבירו אותי למחלקה נוירולוגית כדי לבדוק את הסיבה לכך. המומחה במחלקה רשם דו"ח חמור, והורה לערוך לי את כל הבדיקות במקום אחד! וכן לזרז ללא כל שיהוי את הבדיקות. כמו כן הורה לסדר לי מקום בבהילות בבית הרפואה הגדול ההוא, שכן מדובר במצב חירום…

"אז מה קרה כאן בעצם?!", כותב א' בהתרגשות. "אמנם אני חלש, והתעלפתי, אבל הקב"ה תיזמן את ההתעלפות בדיוק בזמן הנכון, לא רגע לפני ולא רגע אחרי, שכן רק הוא יתברך יודע עד כמה אני תשוש ואין לי את כוחות הגוף והנפש להתרוצץ בסדרת הבדיקות…"

"אנו למדים מכך שכל אדם בכל מצב, אם רק ירצה הוא יכול למצוא את ההשגחה הפרטית שיש במצבו ולשמוח, במקום להתאונן ולבכות. גם אני יכול להתלונן על מצבי, אבל אני בוחר לראות את הטוב שבכל דבר. ותאמינו לי, רואים הרבה ניסים, וכל התהליך עובר עם חיוך במקום דמעות שרק מורידות את הרוח והחוסן, גם שלך וגם של הסובבים אותך", מסיים א' את סיפורו האישי.

כיצד התחתנו שלוש אחיות מבוגרות, אחת אחרי השניה? ולמה תפילות אף פעם לא חוזרות ריקם? הרב זמיר כהן בסיפור קצר עם מסר מחזק לחיים: