הלב הולם בפראות: אני כבר שומעת את ה"בום", כמו בתאונה אצלנו

ערב
זמן להשכיב את הילדים לישון
אני יושבת איתם בחדר
מחכה שירדמו.
איתן מיכאל במיטה הסיעודית שלו
שילת והלל במיטות שלהן מפטפטות..
ואז
שומעים
חריקת בלמים
של כלי כבד
בצומת שליד הבית..

הלב שלי פועם בפראות
המחשבות רצות
אני כבר שומעת את ה"בום"
כמו בתאונה אצלנו
מרגיעה את עצמי

הבנות קופצות מהמיטה
יודעות שכל חריקה כזאת
משגעת אותי
הן נבהלות
נלחצות
ונרגעות

אני מסתכלת על המיטה של איתן מיכאל
הוא שוכב
מביט לתקרה
רגוע
שלו
לא מודע לרעשים מסביב
מידי פעם צוחק
כששומע את אחיותיו

ופתאום
הבזיקה בי מחשבה
שאין לו יכולת להביע רגשות
הוא לא מביע פחד
ולא אכזבה
ולא שנאה
ולא קנאה

כמה אנחנו צריכים להודות
על היכול. הזאת
להביע
להרגיש
לחיות את החיים
אנחנו ממש לא חושבים שצריך להודות על זה
אבל
כן
היכולת להביע רגשות
היא זכות

וחשבתי גם
שהוא מביע
רק
אהבה
ושמחה

וכמה טוב לחיות כך
עם המון אהבה ושמחה

הלוואי
ונזכה ללמוד ממנו
תמיד
לאהוב
ולשמוח

יום טוב
ריעות לוי
רמלה

אפשר בשמחה לשתף את הפוסט
להרבות אהבה בעולם

המייל של ריעות לוי (נשים בלבד) - reutlevik@gmail.com  

לכל הטורים של ריעות לוי, לחצו כאן