פנחס בן אלעזר: עובדות מרתקות לדמותו פנחס, שזכה לכהונת עולם

1. פנחס הינו נכד מצד אביו לאהרן הכהן ונכד מצד אמו ליתרו.

2. קדושת הכהונה החלה רק על צאצאי אהרן שנולדו לאחר שאהרן עצמו נתקדש לכהונה. בעת קדושתו של אהרן לכהונה, פנחס כבר היה בחיים ולכן באותה עת הוא לא זכה להתקדש גם כן לכהונה.

3. כאשר עם ישראל שוהה בשיטים, הם זונים עם בנות מואב שמשדלות אותם גם לעבוד בעבודה זרה לבעל הפעור.
בעקבות חטאם של עם ישראל הם נענשים במגפה שמכלה 24,000 איש מישראל.
"וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן: וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל...וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף" (במדבר, כ"ה, א-ט)
פנחס מקנא את קנאת ה' והורג את זמרי בן סלוא, נשיא בית אב בשבט שמעון, שזנה עם המדינית כזבי בת צור.

4. מעשה פנחס שהרג את זמרי עורר רעש גדול בשמים ונעשו לו 12 ניסים:
א. שהיה לו להפריד אותם והם לא פרשו
ב. שׁנִסתם פיהם ולא צעקו שאילו צעקו היו נִצולים
ג. שכיוון ברומח ונִקבם כאחד, את איש בן ישׂראל בבית זכרותו ואת המִדינית בבית בושת הערווה
ד. שעמד הרומח במקום הנִקוב ולא נִשׁמט
ה כאשר נשׂא אותם הִזדקף המשקוף והוגבה מִמנו עד שיצא
ו. נשׂא אותם בכל מחנה של ישׂראל שהיה אורכו שש פרסאות ולא הִתעייף
ז. זקפם בזרוע ימינו לעיני כל קרוביו ולא יכלו להזיקו
ח. שׁנִתחזק עץ [ידית] הרומח ולא נִשׁבר מִן המשׂא הכבד
ט. שׁנִמשׁך הברזל בשיעור שניהם ולא נִשׁלפו מִמנו
י. בא מלאך והפך אִשׁה מִתחת ואיש מִמעל שיראו כל בית ישׂראל חרפתם
יא. שׁנִשׁתמרו בחיים כל זמן שהוליכם בכל המחנה כדי שלא יטמא כהן באוהל המת
יב. שנקרש דמם ולא נפל
(תרגום יונתן בן עוזיאל, במדבר, כה, ח)

5. בזכות מעשה קנאת ה' של פנחס נעצרה המגפה מעל עם ישראל ובשכר מעשה זה פנחס זוכה לכהונת עולם: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמר: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרן הַכּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאו אֶת קִנְאָתִי בְּתוכָם וְלא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמר הִנְנִי נתֵן לו אֶת בְּרִיתִי שָׁלום: וְהָיְתָה לּו וּלְזַרְעו אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עולָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלהָיו וַיְכַפֵּר על בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר, כ"ה, י-יג)

6. הקב"ה מציין בשמו של פנחס את ייחוסו לאהרן הכהן: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן" (במדבר, כה, יא), וזאת משום שהיו השבטים מבזים אותו ומציינים את העובדה שסבו מצד אמו, יתרו, היה עובד עבודה זרה. כה דברי רש"י: "לפי שהיו השבטים מבזים אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת אלילים והרג נשיא שבט מישראל, לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן".
השבטים ציינו את ייחוסו ליתרו שהיה מפטם עגלים במטרה לשחוט אותם לעבודה זרה בטענה כי פנחס ירש את מידת האכזריות של סבו ולכן הרג את זמרי.
הקב"ה מציין את ייחסו של פנחס לסביו השני, אהרן הכהן, שהיה רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה, כדי להבהיר כי פנחס יירש דווקא את מידתו של אהרן הכהן לאהבת השלום והריגת זמרי לא נבעה מתוך אכזריות, אלא מתוך קנאות ה' טהורה בהתגברו על טבעו לרדיפת השלום.

7. לאחר פטירת אביו, אלעזר הכהן, פנחס שימש ככהן גדול.

8. שבטי גד, ראובן וחצי מנשה חוזרים לעבר הירדן המזרחי ובונים שם מזבח לה'. מהלך זה מביא ליריבות בינם לבין שאר השבטים.
פנחס עומד בראש משלחת ובה עשרה נשיאים הנשלחת אל שבטי גד, ראובן וחצי מנשה כדי להוכיח אותם על מעשיהם. לאחר דין ודברים מביא פנחס להשכנת שלום בין השבטים.

9. משה רבנו הצטווה לנקום את נקמת ה' במדיין לאחר שהחטיאו את בני ישראל בזנות ועבודה זרה. משה רבנו מינה את פנחס כמפקד המלחמה במדיין שתחתיו 12,000 לוחמים מבני ישראל.
במלחמה זו הרגע פנחס את בלעם הרשע, מלך מואב שהיה באותה עת במדיין.

10. פנחס נשלח ע"י יהושע בן נון יחד עם כלב בן יפונה לרגל ביריחו.

11. פנחס מורה על מלחמה בבני שבט בנימין לאחר מעשה 'פילגש בגבעה'.

12. המדרש אומר כי "פינחס הוא אליהו" , כלומר אליהו הנביא הוא גלגול של פנחס בן-אלעזר. (מדרש אגדה במדבר פרק כה).