כמה את מוכנה לשלם בשביל שהילד שלך יהיה ילד ממושמע?

עד כמה אכפת לך מהתנהגות הילד?

אני בטוחה שאכפת לך!

אבל אם כן, אז למה את לא הופכת את העולם בשביל לפתור אותה, כמו שאת מוכנה להפוך את העולם בשביל להשיג כרטיס טיסה שאת רוצה מאוד; כמו  שאת עושה כל מאמץ לנסוע לנופש של שלשה ימים עם בעלך, כי את ממש מייחלת לזה; כמו שאת נלחמת ואוספת פרוטה לפרוטה כדי לקנות מקרר חדש, שאת חולמת עליו?

נכון, גם לדברים הללו את לא תמיד מצליחה להגיע. רק חולמת. אבל את מתאמצת, את משתדלת, את מסתכלת שוב ושוב ובודקת עוד פעם ועוד פעם.

כמה את משקיעה כשאת רוצה שילדך יעשה מה שאת מבקשת?

פעם אחת מבקשת: "לך לחנות בבקשה!".

פעם שנייה מרימה את הקול: "אמרתי לך ללכת לחנות עכשיו, נכון?".

פעם שלישית צועקת,

ופעם רביעית מתייאשת והולכת לבד, בעצמך.

כמה את משקיעה כשאת מבקשת מילדך שיסדר את המשחקים שלו במקום?

פעם אחת מבקשת יפה, פעם שנייה מרימה את הקול, פעם שלישית זועפת וגוערת ואולי מוסיפה: "אי אפשר לסמוך עליך!" - ובפעם הרביעית את מתייאשת ועושה בעצמך.

נכון?

כשאנחנו רוצות שמשהו יצליח ויקרה – אנחנו חייבות לדאוג שכך יהיה. חייבות לחשוב על כך, לתכנן מהלכים, ללמוד טכניקות ורעיונות לעשות זאת טוב יותר. להשתדל יותר, להתאמץ יותר, להאמין יותר.

האם אנו עושות את זה, או שאנו מתייאשות מהר כל כך ועושות בעצמנו?

האם אנחנו מנסות בכל הצורות האפשריות, לומדות מה עוד אפשר, מתאמצות להבין מה הלך הרוח של הילד ומה עומד מאחורי סרבנותו, או שאנחנו מסתפקות במועט?

האם אנחנו עובדות קשה באכיפה? דואגות שמה שאמרנו יתבצע, או שאנחנו מתעצלות?

אם ניקח את עצמנו לידיים ונשקיע כל מה שביכולתנו כדי שהילד שלנו יהיה ממושמע יותר, כנראה זה גם יצליח יותר.

ואם לא?

לפחות לא נרגיש שלא עשינו מספיק.

לפחות נדע שהכרטיס לחו"ל באמת לא שלנו כרגע.

אמנם לא כרגע, אבל...

אולי מחר.