הכוחות חזרו אלי: קיבלתי סימן שיש שכר לפרויקט חיי

יום גדוש עבר עלי
סיימנו שנה בתיכון
אוכלים במסעדה כל הצוות,
חוזרת הביתה
מותשת
הילדים מחכים לי
איתני עוד בעגלה
קולט שהגעתי
ומחפש אותי במבטו.
אני לוקחת אותו על ברכיי
מנסה קצת לנמנם
אבל המחשבות רצות בראש...
כל הבוקר התרוצצתי
ארגנתי
צחקתי
ועוד
ועוד

ובבית
שקט
הבנות במחשב, בזמן שמותר להן
ואיתני
שותק
ומתקשר איתי במבטים.

תמיד במצבים כאלה
אני מחפשת מה יחזק אותי
כדי לא לשקוע בכאב
ובבאסה
ובהרגשה
כמה החיים שלי קשים
ומורכבים.

וזכיתי
איתני התחיל לזוז
בעגלה
לצחוק
לצעוק

וואי
כמה שאני צחקתי
ניסיתי לגרש את המחשבות
על איך הוא נראה
וכמה רגליו מעוותות
ואיך שהוא רזה

התמקדתי בהתקדמות שלו
באושר
שזרח מפניו
ועף כחץ
ישר לתוך ליבי
 

והכוחות חזרו אלי
כנראה קיבלתי סימן
שיש שכר לפועלי
ולהשקעה באיתני
וזה פרויקט חיי
להעצימו
ולהעמידו על רגליו.

לא קל
הדרך עוד ארוכה

אבל כל התקדמות כזאת
מעניקה לי
שפע של כח
להמשיך.

לילה טוב,
ריעות לוי
רמלה

המייל של ריעות לוי (נשים בלבד) - reutlevik@gmail.com  

לכל הטורים של ריעות לוי, לחצו כאן.