סיון רהב מאיר: להתעדכן כל היום באינסטגרם, או לדעת מה קורה עם הילדים?

בהתאמה מושלמת לתחילת החופש הגדול, הופיעה בפרשת השבוע האחרונה, פרשת בלק, הברכה של בלעם: "מַה טּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיך יִשְׂרָאֵל".

הוא מתבונן בעם ישראל ומשבח את הבתים שלו, את הקשר המשפחתי, את היכולת לשמור בחום המדברי על אנושיות, חינוך וערכים.

רש"י מסביר את הברכה הזאת כך: "ראה שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אוהל חברו". האוהלים היו מעוצבים באופן מיוחד - כל אוהל פנה לכיוון אחר, כך שאיש לא יכול היה להציץ לאוהל של השכן.

פרטיות היא דבר מקודש, ויש לאפשר לכל משפחה מרחב אישי להתפתח בו. בלי להשוות כל הזמן את עצמנו לאוהל של השכן, לדשא של השכן, לרכב של השכן.

זה היה "תכנון ערים" עם מטרה מאחוריו: להזכיר לנו שהדברים החשובים קורים בפנים. שכל עם ישראל נבנה בסופו של דבר בין המטבח לסלון, במרחב הפרטי.

יש תופעה מפורסמת ושמה – FOMO, ראשי תיבות של Fear Of Missing Out. מדובר על הפחד להפסיד, בעידן הרשתות, את מה שקורה בחוץ. הרי כל הזמן יש עדכונים, האוהלים היום מכוונים זה כנגד זה, ולפעמים נדמה שכולנו חיים באוהל אחד. כולם חייבים לשתף הכל עם כולם, כל הזמן. הפסוק הזה מכוון אותנו לכיוון הפוך - לא הפחד להחמיץ בחוץ, אלא להחמיץ בפנים. אפשר לעבור יום שלם בלי להתעדכן באינסטגרם ובטוויטר, אבל איך אפשר לעבור יום שלם בלי לדעת מה קורה בחיים של הילדים?

החודשיים הקרובים הם אתגר לכולנו: יציאה ממסגרת (שבקושי התקיימה לאחרונה), מריבות, שעמום, בדיקת גבולות. כמעט 24/7 שעות של בית, שלא לדבר על מי שחייב להיות בבידוד.

בלעם מזכיר לנו שבסוף, זה המקום האמיתי שבו האדם נבחן. לא בחוץ אלא בבית פנימה. יהי רצון שבעוד חודשיים גם על הבית שלנו נוכל לומר: מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל.

חופשה בריאה ונעימה.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".