סיפורי אמונה
מפקד הבולשביקים בוווידוי מפתיע: "יהודי אני"
"יהודי אני, ובעבר למדתי בישיבה בטעלז", אמר מפקד הבולשביקים לרב שמעון שקופ, "במרוצת השנים נסחפתי ונעשיתי קומוניסט, אבל את הרחמנות והאכפתיות שהרגשתי אצלכם – לא אשכח לעולם"...
- נעמה גרין
- י"ב סיון התשפ"א
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)הרב שמעון יהודה הכהן שקופ (תר"כ – ט' בחשוון ת"ש) היה ראש ישיבת גרודנה, ובין גדולי הדור בתקופתו. רבי שמעון יצר דרך ייחודית בלמדנות המזרח-אירופית הקלאסית, שבאה לידי ביטוי בעיקר בספרו "שערי יֹשר", ומתאפיינת בניתוח לוגי-משפטי של העקרונות היסודיים שבהלכה, ופחות בפלפול. תורתו והגותו של רבי שמעון הותירה חותם משמעותי על עולם התורה והישיבות עד ימינו אנו.
דוגמה אחת מני רבות כיצד דאג רבי שמעון לתלמידיו הובאה ב"תורה יבקש מפיהו": קבוצה של בולשביקים קומוניסטים נכנסה בפרעות לבריינסק, העיר בה התגורר הרב שקופ, במטרה לערוך פרעות ביהודי העיר. ביקש רבי שמעון להיפגש עם מפקד הקבוצה, והנה לפליאת הכל, מיד כאשר ראה המפקד את רבי שמעון אמר לו: "כבוד הרב, כל אשר תאמר אלי אעשה, כולל עזיבת העיר…"
שאלו רבי שמעון בפליאה: "מדוע"?
השיב לו המפקד: "יהודי אני, ובעבר למדתי בישיבה בטעלז, בתקופה שהיית שם ראש ישיבה. פעם אחת ראית אותי שהיה חסר לי כפתור בבגדי, קראת לי לביתך וביקשת מהרבנית שתתפור לי כפתור במקום שחסר. במרוצת השנים נסחפתי ונעשיתי קומוניסט, אבל את הרחמנות והאכפתיות שהרגשתי אצלכם – לא אשכח לעולם!..." ואכן, הקבוצה הזו עזבה את העיר כלעומת שבאה.
סיפור נוסף על הרב שקופ סיפר יהודי אמריקני, בערוב ימיו: "הייתי נער בן עניים מליטא, ושאפתי ללמוד בישיבת גרודנה. הוריי הסכימו לשלחני לישיבה, אך לא היה בידם להעניק לי את הוצאות הנסיעה.
"הדרך לגרודנה היתה רחוקה, ולעיתים מפחידה ומסוכנת. חששתי שלא אצמא את דרכי, שלא יהיה לי מה לאכול, ועיקר חששי היה שלא אתקבל לישיבה. 'אם אכשל במבחן הקבלה, אאלץ לעשות ריקם את כל הדרך חזרה', חששתי, והדרך היחידה להרגיע את הפחדים היתה על ידי שינון דף הגמרא שהכנתי לבחינה. חזרתי על דף זה שוב ושוב עד שידעתיו מילה במילה.
"כשהגעתי לגרודנה, נקשתי בדלת ביתו של ראש הישיבה. רבי שמעון, שהיה אז כבן 70, קיבל אותי במאור פנים. 'אני רוצה להתקבל לישיבה. הגעתי מליטא', אמרתי. 'אם כך, אשאל אותך 2 שאלות', השיב ראש הישיבה, ואני נדרכתי. הנה הגיע הרגע הגדול שיקבע את עתידי.
"'שאלה ראשונה: מתי אכלת לאחרונה ארוחה חמה?', שאל אותי הרב שקופ.
נדהמתי מהשאלה, והשבתי: 'לפני כשבועיים'.
קם הרב ממקומו ואמר: 'ראה, אין כוחי בבישול ככוחה של רעייתי, אלא שהיא לא נמצאת עתה בעיר. תצטרך להסתפק במה שאני יודע". ניגש והחל לבשל לי ארוחה. נדהמתי מגודל המעמד. אפילו את אבי לא ראיתי מבשל, וכאן ראש הישיבה הגדול עומד לבשל בשבילי?!
כשסיים לבשל, שם לי צלחת מלאה מהתבשיל. אחר שגמרתי דאג למלאה שוב, עד שהייתי שבע כהוגן ולא יכולתי לאכול עוד.
"כשסיימתי וברכתי ברכת המזון, אמר ראש הישיבה: 'עתה השאלה השנייה'. כעת כבר היה ברור לי שעכשיו, לאחר ששבעתי, אפשר כבר לבחון אותי.
"כמה נדהמתי לשמוע את השאלה השניה: 'מתי ישנת לאחרונה במיטה?', בעודי נדהם מהשאלה, השבתי: 'לא זוכר בדיוק'. גדול הדור הוביל אותי לחדר השינה שלו וסידר לי את המיטה. הוא ביקש ממני ללכת לישון, כיסה אותי היטב, ואני בעייפותי הרבה נרדמתי עד הבוקר. אחר כך התברר לי שזו היתה המיטה של ראש הישיבה בעצמו.. זה היה מבחן הכניסה שלי לישיבת גרודנה.
"שנים רבות עברו מאז, צרות רבות ורעות עברו עליי, כל משפחתי נכחדה בשואה האיומה, ומה ששמר על יהדותי בכל השנים, עם כל הטרגדיות, אלו אותן שתי שאלות. אותו מבחן קבלה לישיבת גרודנה", מסיים היהודי הישיש את סיפורו המרטיט.