לפני שאת מתחילה לכעוס – תסתכלי במראה

זה קורה לכל אחת מאתנו, לכל אחת מכן, האימהות. הנשים.

כמה פעמים קרה לכן, אחרי שכעסתן למרות רצונכן, אחרי שצעקתן על הילד בכל כוחכן, שהצטערתן על כך בכל לבכן? לא מעט? 

לא מעט!

כן, אנחנו, האימהות, עם של נקיפות מצפון.

אבל בואו ננסה למנוע את הכעס באופן אחר. בעצם, כשאנחנו צועקות, אנחנו כבר מרגישות בתוכנו שלא כך רצינו להביע את דברינו, אלא מה? הכעס יוצא מאתנו בלי לשאול, נכון?

לאחר שאנחנו כועסות מאוד, אנחנו מתביישות אפילו להביט במראה ולראות את עצמנו, כי כעסנו ויצאנו מכל פרופורציה, כי כעסנו והרמנו את הקול בלי רצוננו, כי כעסנו וחשבנו שהיום זה לא יקרה לנו.

אז חשבנו.

ממחשבות לא בונים בניינים.

בואו נלמד את עצמנו שיטה למניעת כעס עוד לפני שהתפרץ: בכל פעם שנרגיש בתוכנו שהוא עומד להתפרץ, ותודו שאתן יודעות דקה קודם שזה הולך לקרות, נעמד מול הראי ונביט בעצמנו.

נביט ונשאל את הדמות הנשקפת אלינו: האם את מוכנה לוותר על עצמך, על המראה שלך, למען הכעס שעולה בך?

עוד רגע קט לא תיראי כפי שאת נראית עכשיו, תיראי אחרת, לגמרי אחרת. עוד מעט תתביישי להביט במראה!

כן, ממש כך.

זה לוקח בדיוק שנייה להביט במראה ולומר לעצמי את הדברים הללו.

בדיוק שנייה אחת!

איך אומרים? שנייה מצילה חיים, לפעמים.

כשנזוז מהמראה – נגלה שאנחנו מדברות אחרת. שאנחנו הרבה יותר רגועות ונינוחות.

לאף אחת לא מתחשק לשנות את הפנים האמתיות שלה, למען רגע אחד של הקלה, שבו מוציאים את הקיטור במקום שלא היינו רוצות להיות בו.

לאף אחת לא מתחשק לראות את עצמה במקום כזה, שבו היא לא אוהבת להיראות.

אז, מתחשק לך לנסות?

מוזמנת!