אנחנו בכל יום מנצחים את יום הזיכרון. מייחלים לנס, שעוד יקרה לנו

אני מרשה לעצמי לכתוב
עכשיו
במעבר
שבין יום הזיכרון
ליום העצמאות

גם לנו יום הזיכרון
הוא
יום של התכנסות
זכרונות
כאב בל יתואר
על ילד טהור
מתוק
שובב
פעיל

שברגע אחד
בשבריר שנייה
של תאונת דרכים
נכנס ברכבנו
ולקח לנו
את הילד שלנו
הילד שבדיוק נרדם
בדרך הביתה
ומאז
ישן
כבר
7 שנים

ביום זה אנו מדמיינים
איזה ילד הוא היה יכול להיות
באיזה גובה היה
האם ילד חברותי?
אהוב?
האם היה משקיע בלימודים
חרשן
או
שובב
שהיה רץ למגרש כדורסל במקום ללמוד?
הכאב גדול
החור שנפער
לא מתאחה

בחרתי לכתוב
פוסט זה
בתפר שבין יום הזיכרון
ליום העצמאות
כי
הילד שלי
חי
אמנם
בהכרה חלקית
אבל חי
יש לי את מי לחבק
אני רואה את החיוך שלו
מתרגשת מכל התקדמות קטנה
מכל קול שמוציא
יד שטיפה זזה
מעקב בעיניים
מבט מבין

אנחנו בכל יום
מנצחים את יום הזיכרון
את הכאב
ומנסים
לראות את הניצחונות הקטנים
מייחלים לנס, שעוד יקרה לנו
מתפללים
לבריאותו
שיקום על רגליו
מהר
ויוכל לרקוד
איתנו
במעגלים
של יום העצמאות
כפי שעשה
לפני התאונה

בתמונה
איתן מיכאל 4 ימים לפני התאונה
יום העצמאות ה66 למדינת ישראל

חג עצמאות שמח
ריעות לוי
רמלה

המייל של ריעות לוי (נשים בלבד) - reutlevik@gmail.com  

לכל הטורים של ריעות לוי, לחצו כאן.