בצל הקורונה מרגישה חוסר שליטה, אבל זה מה שהילד המיוחד שלי לימד אותי

23:00 בלילה
איתן מיכאל מוציא קולות של בכי
אני ניגשת אליו
הוא צוחק
כנראה קרא לי.
אני מתלהבת לו
מתרגשת
לוקחת אותו למיטתי
שלא יפריע לבנות לישון.
הוא מאושר
צוחק בקול
ואז מתכווץ
מתקשה
קולות של בכי
כולו נוקשה
רוק יוצא מפיו
לא מסובב אלי את ראשו
משהו לא טוב לו.
מנסה לחשוב מה מציק לו
טיטול? 
בטן?
חום? 
והזמן מתקדם
זה ממש לא קל
קשה
רק אחרי זמן רב הוא נרדם.

שלוש בבוקר
אני קמה לראות שהוא בסדר
הוא ישן
רגוע
ואני כבר לא נרדמת
וחושבת על בהלת הקורונה
על כל הכנסים
והפעילויות שמתבטלות
שעבדתי עליהם מתחילת השנה -
השגת תקציבים
סגירת אולמות
קייטרינג
הצגות
הכל
מבוטל
מרגישה חוסר שליטה
מבואסת ממש
ומהרהרת לעצמי
שלפעמים בחיים
צריך לקבל בהבנה חוסר שליטה
ולא לנסות להאבק בזה
זה מוריד אותנו
גורם לתיסכולים
לחכות שהגל הגבוה יעבור אותנו

6:30 בבוקר
אני קמה לטפל באיתן מיכאל
חוששת מאוד לשלוח אותו לבית הספר
שלא יידבק
הוא ברמת סיכון גבוהה
אבל
מכריחה את עצמי לא לתת לבהלה
להשתלט עלי
מספיק קשה לי בחיים
מנסה לא להוסיף קושי ופחדים
רוצה להרגיש רוגע ולא בהלה
והוא
מחייך
מבסוט על החיים.

כמה אני לומדת מהנסיך הזה
וכמה אני צריכה
לזרום
להפסיק כל הזמן לחשוב
להקשות על החיים
לפעמים
טוב וצריך גם לשחרר,
כי אם לא הייתי זורמת
חיי היו שחורים
בוכה בקביעות
עם ילד פגוע מוח מתאונת דרכים
איתי בבית.
אבל בחרתי אחרת
וגם עכשיו
אני בוחרת לא להיכנס לפאניקה
אך להישמע להוראות משרד הבריאות
ולקבלם בהבנה. 

יום טוב
ורגוע
ריעות לוי
רמלה