אחותי, לא חשבתי שהמרחק בין המחשבה למציאות גדול כל כך

אחותי היקרה!

אני רוצה לבקש ממך סליחה/

כבר כמה שבועות שאת מרגישה ממני כתף קרה. את לא רגילה לזה... במיוחד לא ממני.

את רגילה לשפוך ולקבל אוזן קשבת, מידי פעם גם עצות והכוונות.

אני מתחמקת, מוצאת תרוצים על עבודה ולימודים, אבל האמת היא אחרת...

אף אחת מאיתנו לא חשבה,

לא חשבה שזה יקרה מהר כל כך...

שאת, הקטנה, כל כך מהר כלה, ואני - עדיין מחכה.

אז נכון שהיו לנו שיחות על מה יקרה ואם...

והאם אני מסכימה? או האם אפגע?

אבל כאן אני מודה.

מודה, שלא חשבתי שהמרחק בין המחשבה והמציאות גדול כל כך.

גדול כל כך, שזה כבר כמה שבועות שאני לא מצליחה לעבור מעל התהום שיצרתי בינינו, ולהגיע אליך... להיות לצדך, לשמוע אותך ולחבק.

אחותי, אני מאושרת בשבילך, באמת! ואני רוצה להיות שם לידך, בשבילך, בלב שלם!

אני מתפללת ומבקשת מאבא שייתן לי את הכוח.

ואני רוצה לבקש ממך, אחותי, שתתפללי גם את עלי.

אוהבת אותך באמת בלי גבולות!

אחותך הגדולה.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.