סיון רהב מאיר: לא צריך להגיד לכל אחד במה הוא פסול. צריך למצוא את הברכה שהוא מביא

והנה כבר החלו כל החישובים והמצעדים: מי ירוויח (בנט), מי יפסיד (שקד, עמיר פרץ) ומה אהוד ברק או איתמר בן גביר יעשו עכשיו. זה שולי. בשורה התחתונה, כולנו הפסדנו ביחד. הפסדנו לא רק יציבות ומשילות, ולא רק יכולת לקדם מהלכים (טראמפ נותן לנו מתנות ואין מי שיפתח בכלל את העטיפה). הפסדנו קודם כל סולידריות חברתית בסיסית. רוח רעה נושבת כאן כבר כמעט שנה, רוח שמשנה כל פעם את כיוונה: נגד ערבים, נגד ליכודניקים, נגד חרדים, נגד שמאלנים.

רבים תרמו למצב. גנץ נחטף אל מחוזות השיח הקיצוני של לפיד. נתניהו תידלק את השיח הזה. אבל משיב הרוח העיקרי הוא ליברמן. הלוואי שחוכמת ההמונים תשלח אותו הביתה כעת. הוא הרי הבטיח שיכפה ממשלת אחדות, והנה התברר שגם הפעם הוא לא מסוגל לעמוד בהבטחה. בנאומו הרעיל הוא פסל השבוע את הערבים (13 מנדטים), החרדים (16), "המשיחיים" (4), נתניהו (32) וגנץ (33). ליברמן מטיף ופוסל 98 מנדטים.

אבל איפה היו כל השנים הדתיים והימנים שתוקפים אותו כעת בחריפות? כשהוא הסית ככה רק נגד ערבים ושמאלנים זה היה בסדר? פופוליזם והסתה לא קשורים לפוזיציה, צריך לגנות אותם תמיד. כל החברים הכי טובים של ליברמן עד לאחרונה צריכים לחשוב איך הם אפשרו לתופעה הזאת לצמוח בפוליטיקה הישראלית, וגם שיתפו איתה פעולה.

אז נראה שעכשיו אנחנו דופקים את הראש בפעם השלישית, באותו קיר. מפלגות חדשות, כוכבים טריים, פרישות, פילוגים, איחודים, ספינים, ואפילו הסרטונים והמסרונים המאוסים יחזרו.

בתוך כל הרעש, הנה הצעה לכיוון פעולה דרוש, לחברה האזרחית וגם לפוליטיקאים: אם אתה רוצה לשנות ציבור מסוים, תעשה את זה איתו ולא נגדו. אם אתה באמת רוצה להוביל מהלכים, אל תפסול הנהגה נבחרת, תעבוד איתה. שוחחתי השבוע עם אחת המורות של ילדי. אנחנו נמצאים כעת בשליחות בארצות־הברית, והם עברו לבתי ספר דוברי אנגלית. דיברנו על הקשיים, על המצוקות, על האתגר. בסוף השיחה היא אמרה: "אני לא רוצה שהם ירגישו כל הזמן שהם חלשים, מתקשים. כדי לחזק אותם, בכל יום אתן להם ללמד את הכיתה מילה חדשה בעברית. בזה הם הרי טובים יותר מכולנו, אפילו מהמורה... לדעתי לא צריך רק לעזור להם, צריך לראות במה הם יכולים להאיר ולתרום, מה הם מביאים איתם לכיתה שלנו".

הודיתי לה על הרעיון, שעובד בינתיים מצוין. זה נכון לא רק בכיתה, גם בחברה כולה: לא צריך להגיד לכל מגזר במה הוא פסול וטועה ולתת לו תחושה שהוא החלק המיותר והפגום בחברה שלנו. צריך למצוא מה הברכה שהוא מביא לפסיפס החברתי שלנו, מה התרומה הייחודית שלו.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".