לא מודדת קושי, רק מרגישה אותו יום יום. שעה שעה

ושוב היא בוכה
על אח שלה
שהם היו כמו תאומים
שיחקו יחד
השתוללו
שאחים של חברות שלה 
באים אליהן בהפסקה
מחפשים אותן
וחברות שלה נותנות להן
ממתקים ודברים טעימים.
ואליה אף אחד לא בא
ואח שלה
בבית ספר סיעודי.
שהיא מחכה לי לבד בשער
וכל חברותיה מחכים עם אחיהם
ועצוב לה בלב.
שהיא חלמה ללכת איתו ברגל הביתה
וכבר חמש שנים
שהיא הולכת לבד
וברחוב היא רואה אחים רבים שהולכים יחד.
שקשה לה שהוא נכה
שקשה לה שהוא לא משחק איתה
והיא מתגעגעת אליו
למי שהיה

והיא בוכה
ורועדת
מעצב
מכאב
מגעגוע

אתמול מישהי שלחה לי הודעה בפרטי
שהיא אמא לילד מיוחד
וצורם לה שאני כותבת
בפוסטים רבים
ומדגישה 
שאיתן מיכאל נפגע במוח
בתאונת דרכים
ובגלל זה הוא ילד מיוחד

היא טוענת שההתמודדות שלנו
היא אותה התמודדות
אותו הקושי

לא רציתי להתווכח
אין עניין לבחון למי יותר קשה

עיינתי אתמול בתמונות
מלפני כמה שנים
לבחור תמונות לסרטון שמכינים לנו
אני רואה אותו
צוחק
יש לו זיק בעיניים
רגליו קצרות, שמנמנות
רצות
ידיו מלאות
הורסות כל דבר שהוא נוגע בו
ואני בוכה
כואבת את האובדן
את מה שהיה
ולא יחזור
נזכרת בימים ההם
בלי דאגות 
בלי חור שחור בלב
שרק הולך ומתרחב

ונזכרתי באמא
שכתבה לי
שהקושי שלנו אותו קושי
גידול של ילד מיוחד
קושי פיזי
ונפשי

ואמרתי לעצמי
שאני צריכה להגיד לה
שתגיד תודה
תודה
שאין לה את ההתמודדות הזאת
של העבר
של ילד בריא
שהפך לנכה,
לילד בהכרה חלקית.
תודה
שאין לה את ההתמודדות 
של אחים
שזוכרים את האח הבריא
וצריך לנחם אותם
שזה מה שה' רוצה
ועכשיו תלוי בנו איך נתמודד

לא רוצה שירחמו עלי
לא מודדת קושי
רק מרגישה אותו יום יום
שעה שעה
ומייחלת לעוד ועוד כוחות
כי
הקושי
והכאב
רק מתגברים
ככל שהוא 
מתבגר

לילה טוב,
ריעות לוי
רמלה

בתמונות, 
כאב שלא נגמר
על מי שהיה
ולא יחזור

המייל של ריעות לוי (נשים בלבד) - reutlevik@gmail.com  

לכל הטורים של ריעות לוי, לחצו כאן.