סיפורים אישיים
המחזה היה נורא: רבי אהרן עומד לפני ארון הקודש הפתוח ובוכה בדמעות
"מסכת בבא קמא – מה יהיה עם ר' נחום?!", קרא רבי אהרן מדם ליבו, "מסכת בבא מציעא – האם תשכחי את החולה, הלא למדתי אותך פעמים רבות!"
- נעמה גרין
- פורסם כ"ב חשון התש"פ |עודכן
(צילום: shutterstock)הנוסח שאומרים בעת סיום מסכת הוא: "לא נתנשי מינך מסכת… ולא תתנשי מינן, לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי". משמעות התפילה היא שלא נשכח את המסכת והיא לא תשכח אותנו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
הרב ברוך מרדכי אזרחי, ראש ישיבת 'עטרת ישראל', שאל: מה ההכוונה ב'לא נשתכח ממך', וכי למסכת יש זיכרון שהיא צריכה לזכור אותנו?!
והשיב את התשובה המרטיטה הבאה, אותה שמע מראש ישיבה אחד, ששמע מבעל המעשה בעצמו. בעיירה מיר היו שני יהודים שעמלו ויגעו בתורה – רבי אהרן ורבי נחום. מבוקר עד ערב יגעו ולמדו, ואף לארוחת הצהריים לא שבו לביתם. אחד מתושבי העיירה היה מגיע אליהם לבית הכנסת ומגיש להם את הארוחה.
באחד הימים חלה רבי נחום, והשליח שהגיע לבית הכנסת על מנת להביא לרבי אהרן את הארוחה, הופתע לראות שהשער נעול. הוא החליט לטפס דרך החלונות ולבדוק מה קורה בפנים.
המחזה שנגלה לעיניו היה נורא ואיום. רבי אהרן עמד לפני ארון הקודש הפתוח, וצעק אל תוכו בצעקות נוראיות: "מסכת בבא קמא – מה יהיה עם ר' נחום?! מסכת יבמות – וכי תוכלי לשכוח את כל הפעמים שלמדתי אותך ביגיעה ובעמל, מסכת בבא מציעא – האם תשכחי את החולה, הלא למדנו אותך יחד פעמים רבות"...
כך צעק כמה פעמים אל תוך ארון הקודש, ושב ללימודו.
ור' נחום החולה הבריא ושב לאיתנו.
קורא רבי מרדכי אזרחי: "יש מושג כזה שהמסכת לא שוכחת את מי שלמד אותה, ועמל ויגע עליה! יהודי שלומד מסכת – היא לא שוכחת אותו ופועלת למענו".
באדיבות אתר 'דרשו'.
התלמוד - יצירת המופת שטובי המוחות היהודיים עמלו בהבנתה והעמיקו חקר בדבריה מאז חתימת המשנה לפני כ-1500 שנה ועד ימינו אלה, בהיכלי הישיבות, במקומות עבודה, ובבתי מדרש צוללים בים התלמוד לומדים, דנים, מתווכחים ומתענגים. מהו התלמוד? מה סוד יופיו ומתיקותו? כיצד לומדים אותו? הרב זמיר כהן בהרצאה שתרתק אתכם:
