סיון רהב מאיר: למה שניתן אמון עיוור, אם לא מסבירים לנו?

כשנכנסה לתפקידה כנשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש פגשה אותי. היא חיפשה אז דובר למערכת בתי המשפט, ואמרה שיש ליצור דוברות מסוג חדש: לא לשלוח הודעות לקוניות לעיתונות אלא להתייצב באולפנים, להיות נגישים ושקופים, להשמיע את קולם של השופטים ולתת אינפורמציה מלאה. ההצעה לא התאימה לי, אבל התפקיד, כפי שתואר בפיה, היה ונותר נחוץ. 13 שנים חלפו מאז, והדבר הפך בהול וקריטי. המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט - כל אלה לא יכולים להמשיך לפעול ללא שקיפות, עם הודעות לקוניות לעיתונות, בלי להסביר מהלכים לציבור. למה שניתן אמון עיוור, אם לא מסבירים לנו?

אני מאלה שרוצים להאמין במוסדות המדינה ובעובדים המסורים שבהם. מאלה שדווקא מעוניינים לשמוע מה יש לפרקליטות לומר. שמקווים שיש איזה הסבר הגיוני לכל התופעות החמורות האחרונות, או לפחות מקווים שיש נכונות לבדוק, להודות בטעות ולתקן. אבל לשם כך לא מספיק לפרסם הודעת תמיכה של הפרקליטים בשי ניצן וליאת בן־ארי. לשם כך נדרשות תשובות טובות מאוד לשאלות קשות מאוד, שהולכות ומצטברות.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".