סיון רהב מאיר על אירוע של נצח - בסוכה זמנית

הסוכה שמופיעה בתמונה היא זמנית, אבל בחג הסוכות האחרון התקיים בה אירוע של נצח.

כך מספר יהושע גולדרינג: "סבתא שלנו, ציפורה קנדל, נולדה בחול המועד סוכות בכפר קטן בטרנסילבניה, למשפחה של חסידי ויז'ניץ. השבוע, בחול המועד סוכות, ברובע היהודי בירושלים, מוקפת בנכדים, היא חגגה יום הולדת 100. בשואה סבתא נשלחה עם כל המשפחה לאושוויץ. בסלקציה, היא ואחותה נבחרו לצאת לעבודה, ואת שאר בני המשפחה היא לא ראתה יותר. כולם נרצחו. היא הייתה תופרת טובה, והמקצוע הזה פשוט הציל אותה במהלך המלחמה. אחרי השואה סבתא עלתה לארץ באניית המעפילים 'התקווה'. הבריטים תפסו את האנייה ושלחו אותה בחזרה. אבא שלי נולד באיטליה, במחנה עקורים, שם הם היו כשנה וחצי. בסוף, הבריטים שיחררו משם משפחות עם ילדים, וסבתא הגיעה לארץ בדיוק בכ"ט בנובמבר 1947, היום שבו האו"ם הכריז על סיום המנדט הבריטי. סבא שלי, בעלה, עבד כפועל בקטיף, ושלושה חודשים אחרי שעלו לארץ - נהרג בתאונת דרכים. היא מצאה את עצמה לבד, אלמנה צעירה, ניצולת שואה עם תינוק קטן, ואז גילתה שמכר שלה שהכירה לפני המלחמה הגיע לארץ. הם התחתנו ונולדו להם עוד שלושה ילדים. כל השנים סבתא עבדה כתופרת, ואחר כך כמטפלת בקשישים. בעלה היה פועל בניין ב'סולל בונה'. היא הקדישה את החיים למשפחה, ורק נתנה לכולם. אני זוכר איך כילדים היינו מביאים לה גרביים עם חור כדי שתתפור והיא הייתה מתקנת, כי לכל דבר היה בעיניה משמעות. שום דבר לא צריך לזרוק. את הכל אפשר לתקן ולמחזר ולשנות, והעיקר – תמיד־תמיד לתת מכל הלב. לפני שנסעתי לפולין דיברתי איתה. היא לא יצאה שוב מהארץ אבל רצתה שאסע. סבתא זכתה להשיא את כל הנכדים ולראות נינים וגם 'חימשית' אחת קטנה, בת של נין שלה".

המשפחה לא תכננה זאת כך, אבל מאחורי כלת יום ההולדת, בסוכה בירושלים, מופיע בתמונה קישוט עבודת יד, ובו מדרש של חז"ל, שמתאר את הגאולה של עם ישראל, שמתקדמת לאט־לאט, קמעא קמעא. נדמה לי שיש לסבתא ציפורה מה לספר על כך.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".