זה לא סתם קרה - אבל מה יוצא לנו מהכאב הזה?

היום אני מעבירה הרצאה

לבני נוער שחייהם לא קלים

ואני חוששת

מרגישה מזוייפת...

אתמול שמעתי בשורה קשה

שנפלה על משפחה שכבר מתמודדת

יש להם ילד מיוחד

וזה גורם לי לפחד

אני תמיד מרגישה חסינה

שלא יקרה לי עוד דברים קשים

כי כבר די, כמה אדם יכול להתמודד בחייו?

איך פעם מישהי אמרה לי-

תפסיקי להיות כזאת חזקה

שלא תקבלי עוד משהו להוכיח כמה כח יש בך . 

אז מה, אני אבכה כל היום על מר גורלי?

אילו חיים יהיו לי?

ובתכלס, החיים שלי כל כך טובים

אני מתקדמת בהם

משפחה מדהימה

עבודה טובה

אני לא יודעת איך אעמוד מול התלמידים

ואגיד להם שכל הכח שלי הוא מהאמונה,

שזה לא סתם קרה

ולכל אחד יש את המסלול שלו

וצריך לשאול מה יוצא לנו מהכאב הזה

ולא למה זה קרה לי. 

ובפנים, אני כואבת

אני פוחדת על חיי ומה עוד מצפה לי...

אני כן יודעת

שזה לא בשליטתי

ולכן עלי לקוות בכל יום

שה' יאמר די לצרותינו

ושימשיך לתת לנו כח בהתמודדויות שיש לנו.

אני זוכרת לאחר התאונה

כשהייתי בהכרה היחידה בתוך הרכב המרוסק

וחשבתי שאבי ואיתן מיכאל מתים

כשאני כואבת מהשברים שבגופי

כשאני עוד המומה

ושקט מסביב

כשמלאך המוות עוד הסתובב בתוך הרכב

ולבסוף החליט לא לקחת אף אחד

אבל להשאיר לנו ילד פגוע מוח...

החלטתי שאראה לעולם, לי שאני לא נשברת

עברתי נסיון אחד

התגרשתי, התחתנתי

עכשיו עוד נסיון קשה...

הבטחתי לעצמי שלא אשבר

שאמשיך להיות אדם שמח

וחזק.

אז גם הבוקר

אעמוד מול התלמידים

חזקה ושמחה

ואגיד להם

שיש דברים בעולם

שנסתרים מהבנתינו

שעולים על כל דמיון

שהלב לא מסוגל להכיל

או

שהוא כן מסוגל

רק תלוי אם אנחנו פותחים את הלב

פותחים את העיניים

ואחרי זמן מה,

מבינים איך הכל לטובה

גם בחושך הגדול

יש לחפש ניצוצות של אור.

בלילה של התאונה,

ב2 בבוקר

כאשר באתי לחדר של אבי

הוא אמר לי-

"רעות, אין לי אף טענה כלפי הקב"ה,

מה שקרה, קרה

השאלה מה עושים עם זה"

כך צריך להתהלך בעולם הזה

למצוא דרכים להתמודד עם הקושי

ולא להתמרמר על החיים.

בתקווה לבשורות טובות יותר

בוקר טוב

ריעות לוי

רמלה

המייל של ריעות לוי (נשים בלבד) - reutlevik@gmail.com  

לכל הטורים של ריעות לוי, לחצו כאן