אל תעמדו ותסתכלו, גם ככה קשה לנו: פוסט כאוב במיוחד

יצאתם לטיול

ופגשתם משפחה עם ילד מיוחד?

תסתכלו על החיוך שלו

על הילד שבו

ולא על הגוף המעוות

או הראש השמוט

הידיים המעוותות

והפה המיירר...

בטיול אתמול

נפגשנו עם המוני בית ישראל

וילדיהם

ומבטיהם...

אוי

כמה שזה קשה

אפילו עברה לי מחשבה בראש

"קחו ממני את הילד הזה

לא רוצה קשר איתו

שלא יסתכלו עלינו

שלא ירחמו עלינו"

רציתי לצעוק להם-

"גם לי היה ילד רגיל

כמו ילדכם.

ובשבריר שנייה של תאונת דרכים

הוא נלקח ממני

והפך לנכה ומוגבל"

אתם אך פעם לא תדעו איזה סיפור מסתתר מאחורי

כל ילד פגוע.

בעלי האכיל אותו ליד שולחן במקום האירוע

כן, הילד צריך לאכול

גם במקום צפוף

כי הוריו רוצים לשמור על שיגרת חיים

ולא להיתקע בבית 

אז קשה 

אבל לא מוותרים.

נכון, הכל יוצא לו מהפה

הוא שוכב באכילה

הוא משתנק

אוכל רק טחון

אל תעמדו ותסתכלו

גם ככה קשה לנו.

אתם לא מבינים מה אתם רואים?

אל תתעמקו

תמשיכו הלאה

זה מכאיב לנו

דוקר בלב.

נשארתי איתו לבד כמה דקות

הוא ישב עלי

הקשיב לשירים שהיו ברקע.

חייך

היה מאושר

ואני

פתאום הרגשתי

כמו מוצג במוזיאון

מוצג לא מובן

שצריך להביט בו כדי להבין מה רואים...

ילד

גדול

שיושב/שוכב על אמא שלו

עין אחת חצי סגורה

כמעט מחליק

אבל

חיוך ענק

מבט לאמא

טוהר

הרגשתי גאה בו

אהבה ענקית אליו

ומצד שני

רק רציתי שאבי והבנות יחזרו

אשים אותו בעגלה

וזהו

אכחיש קשר אליו 

בגלל המבטים

החודרים

ראיתם משפחה עם ילד מיוחד?

תעברו

תמשיכו

או תגשו 

ותדברו

תעזרו

תפנו לנו מקום לעגלה

תשאלו מה קרה לו

תראו כמה הוא מתוק

אודה לכם מאוד

בשמי ובשם כל המשפחות המיוחדות.

שבת שלום

ריעות לוי

רמלה

אשמח שתפיצו את הפוסט

התחושות הקשות עדיין מלוות אותי

שלא נגיע למצב

שלא נרצה לצאת מהבית

כמו משפחות רבות אחרות.

המייל של ריעות לוי (נשים בלבד) - reutlevik@gmail.com  

לכל הטורים של ריעות לוי, לחצו כאן