שתקום האישה שאיננה חולמת על מערכת יחסים מחייבת וחתונה

לנו, הנשים, יש כוח אדיר. אנו מסוגלות לחשוב, לתכנן ולבצע המון דברים. ובאמת, המציאות מראה, שאנו מגיעות להישגים אדירים, וכמעט כמעט נראה שמשאירות מאחור לא מעט גברים. אך האם נכון לחשוב כך? האם היינו רוצות לחיות מתוך תחרות אינסופית של רדיפה בלהרגיש "הכי הכי הכי" ו"וואו... תראו אותי!", או שהיינו רוצות את האחד והיחיד שיכבד אותנו, ויהיה מסור לנו, ורק לנו?

שתקום האישה שתעיד על עצמה שאיננה חולמת על מערכת יחסים מחייבת של חתונה עם בחיר לבה!

נשים יקרות, אין מציאות כזו אצל האישה. גם אם היא עטופה בהבלי השעה, בסתר לבה - את זה ורק את זה היא רוצה!

ומה הגבר רוצה? הגבר הוא כובש. הוא נהנה לכבוש, להשיג. כשהצליח - הוא מאבד עניין. זוהי הסיבה שיש זוגיות הנקראת "חברות", ומשום סיבה היא מתפרקת לה... כמו גפרור. כפי שחיש הוצתה, כך, כהרף עין, כבתה. לא חבל? לא חבל על לב נשבר, על שנים של בזבוז? האם זהו היחס המגיע לנו באמת?

רוצות שאגלה לכן סוד?

גם הגבר רוצה מחויבות עם אישה, אפילו אם הוא לא מודה בכך. בסופו של דבר, אם תשאלו כל גבר עם מי ירצה להתחתן, עם מי יחליט להקים בית ומשפחה - הוא יאמר "אני רוצה אישה טובה, אישה מסורה, אישה נאמנה, שתהיה שלי ורק בשבילי".

אז הנה אנחנו! מה, הוא לא רואה אותנו? זה בדיוק מה שאנחנו... יפות, חכמות, מסורות! רק לו אנו מחכות... אז למה הוא מושך את הזמן? מדוע איננו מתחייב כבר?

אישה יקרה - הסוד הכמוס נמצא בלבוש! גבר הרואה אישה בלבוש ארוך ומכסה, אישה אשר שומרת על כבודה ומעמדה, יודע שכפי שהיא חזקה ברווקותה, כך תהיה חזקה כאישה נשואה לשמור על כבודה ונאמנותה אך ורק לבעלה.

אז נראה לנו שאנו מוותרות. קשה לנו לשבור הרגלים. קשה, נכון...

אבל קשה יותר להיטלטל מקשר אחד לקשר אחר.

בואי, תתחילי במאמץ קטן... קבלי על עצמך להתחזק במשהו אחד בלבוש, לדוגמא: להאריך שרוול, להאריך חצאית. למי שממש קשה - אפילו תתחילי מללבוש חצאית לכבוד שבת קודש, בזמן הדלקת נרות.

אין לי ספק שתראי שינוי גדול בחייך, והצלחה בדרך לזוגיות טובה מתוך נאמנות, שלום, אהבה ואחווה.