אלו שעדיין כאן, אך נפשם כבתה מזמן

תשעה באב

שוכן עב

שושנים קטפת

הטובים שבחבורה חטפת

ומה עם מי שנותר

בשבילם, הם נחלת עבר

יתומים רכים

אלמנות טריות

וכל אחת יותר מדי,

משפחות שכולות...

ומי עליהם ירחם?

כי אין אב ואין מנחם

ואלו,

שעדיין כאן,

אך נפשם,

כבתה מזמן

אלו, שאת החצי השני מחפשים,

ואלו שמצאו,

אך עדיין בודדים.

אלו אשר לנחת מחכים…

ואותם,

כואבים, נאנקים

מעצמם,

מנותקים.

שחוקים...

הדחויים, הנטושים

עלים נידפים

אנשים עייפים..

אבודים, בודדים

נבגדים

מפוחדים...

וגם כאלו, שאפילו הגדרה,

אין להם,

למסכנים..

ואיך תוכל עמוד מול כל אלו

אתה,

הכל יכול

ולנו,

תם

הכוח

לסבול

ולא ניתן עוד לראות בצער,

כן!

גם לא של ילד,

שהתפרק לו הארמון

בארגז החול….

שלא רק נדע,

אלא גם נרגיש

בחיקו של אב רגיש

עטופים ומוגנים,

בזרועותיו

של

רחמן כל הרחמנים.

רצוננו,

ליישב בשלווה,

לעבוד אותך,

באהבה.

ומתוך המצוקה

המועקה

החנוקה

משמיעה אנקה

גאולה כעת

לא עוד דקה

ובעזרתכם למעלה

תיהפך לצעקה

זעקהה

חזקההה

ללא הפסקה

עד קול השופר יתקע.