סיון רהב מאיר: חיזוק חיובי לאמא

"שלום סיוון, שמי רוני מוסקוביץ, בוגרת מדרשת 'דניאלי'. ביום שישי ערכנו מסיבת פרידה לציון חנוכה, מהחנות המפורסמת 'נעלי ציון' בשוק מחנה יהודה בירושלים. האיש היקר הזה בן ה-84 יושב שם מגיל 8 ומתקין לנו נעליים. בתום מאבק משפטי עגום הוא נאלץ לפנות כעת את המקום. ציון הוא מזקני ירושלים, אדם שכל אחד יוצא מחנותו מחויך ומבורך. כל רכישה אצלו היא שיעור: יש מי שנכנס רק כדי לשמוע דבר-תורה או מילה טובה, יש נזקקים שקיבלו נעליים בהנחה או בחינם, והארת הפנים שלו ליוותה את כולם הרבה אחרי שהנעליים התבלו. אין לציון משפחה וילדים, והוא הקדיש את חייו, כמו שאמר גם במסיבת הפרידה: 'לשרת את הציבור'. זה משפט שנשמע נאיבי בדור שבו כדי לקבל שירות מעבירים אותך משלוחה לשלוחה, ואחרי דקות ארוכות של האזנה למוזיקה אתה מקבל נציג שירות. ציון באמת הרגיש שהוא כלי, צינור. הוא לא סתם מכר נעליים. בלי ציניות, הוא חש שתפקידו לעזור לדור שלנו לפסוע בארץ הזו. אלפים-אלפים חייבים לו את הצעדים הנוחים שלהם במרחבי ארצנו. במסיבת הפרידה סיפרתי איך המדרשה גרמה לי לחפש את הטוב בחברה ולהעצים אותו, וכך הגעתי לציון ולסיפורו. דיברנו גם על פרשת פינחס, שבה מתוארת השאיפה לקבל נחלה בארץ ישראל, ועל הרוח הטובה שצריכה ללוות את הכניסה שלנו לארץ. ציון הוא בדיוק מסוג האנשים השקטים האלה, שהם הבסיס לבית שאנחנו בונים פה ביחד, ואף פעם לא ידברו עליהם או יאמרו להם תודה. אז אמרנו".

 

חיזוק חיובי לאמא

לא בכל יום יוצא לי לפגוש שני אלופים בצה"ל. זה קרה בשבת האחרונה. הרצאה לראש אגף תכנון, האלוף אמיר אבולעפיה, ולבכירי האגף, ואז מפגש עם מפקד חיל האוויר, האלוף עמיקם נורקין, ובכירים בחייל. פגשתי שם אנשי קבע שהילדים שלהם כבר נאלצו לעבור 10 בתי ספר ברחבי הארץ מכיתה א' עד לכיתה י"ב, בעקבות התפקיד של אבא. שמעתי מבני ובנות הזוג המסורים שלהם על שגרה שהיא תמיד חירום. אבל מה שלקחתי מכל השבת המרתקת היה מסר על החיילים הפשוטים ביותר. בהרצאה מרתקת של תא"ל במיל' בנצי גרובר, הוא אמר את הדברים הבאים:
"כל מי שיושב כאן בחדר הוא בכיר. כל הכבוד. אבל החייל הכי חשוב הוא החייל הכי זוטר. למה? בגלל השחיקה. לעמוד במחסום, לעלות לשמירה, לשבת בעמדה – אין יותר קשה מזה. גיליתי לאורך השנים שיש שלושה דברים שהכי מחזקים חייל, וגם תלמיד או ילד – הראשון, חיזוק חיובי. השני, חיזוק חיובי. והשלישי – חיזוק חיובי. תתמידו בשלושת הדברים האלה, אבל תהיו יצירתיים. לי למשל יש שיטה: אני לא נותן חיזוק חיובי רק לחייל, אלא להורים שלו. אתם יודעים מה זה לצלצל בסוף אימון לאימא של החייל ולהגיד לה: 'הוא מסור, הוא אכפתי, גידלת ילד לתפארת'? זה לוקח שתי דקות, והיא תזכור את זה עד סוף ימיה. לכל השכונה היא תספר את זה, בדרך כלל בדמעות. כשיש לי נסיעות ארוכות לצאלים, אני שומר לי שיחות כאלה לדרך, כי הן נותנות אנרגיה גם לי. אפשר לדבר שעות על מוטיבציה ולהכין הרבה מצגות פאוור-פוינט מרשימות, אבל בואו נתחיל בדבר קטן: תצלצלו כל כמה ימים להורה של מישהו ותחמיאו לו בכנות. תנסו. לא תאמינו איזה פלאים זה יחולל".

 

בונה ירושלים

זה התחיל. בשלוש השנים הקרובות יתקיימו עבודות פיתוח בכניסה לעיר הבירה. תושבי העיר והמבקרים בה (ומי לא מבקר בירושלים?) ייסעו בדרכים חלופיות, בגלל בנייתו של רובע עסקים ענק וחדש בעיר, מנהרות תת-קרקעיות ועוד.
הסיפור הבא התרחש בירושלים לפני כ-70 שנה. גם אז נעשו בעיר עבודות בנייה ופיתוח. הרב יעקב משה חרל"פ, רבה של שערי חסד, שכב בביתו, חולה. כלי חפירה וקידוח עבדו ממש מתחת לחלון חדרו. בני המשפחה חשבו לפעול כדי להזיז את מקור הרעש למקום מרוחק יותר, אבל הרב חרל"פ קרא להם ואמר: "עד עכשיו זכיתי לצאת ולראות בבניין ירושלים. עכשיו אני במיטתי ולא יכול עוד לצאת, אבל כשאני שומע את רעש המכונה, אני יודע שירושלים נבנית. אל תיקחו ממני את הזכות הזאת, לפחות לשמוע את ירושלים בבניינה".
נקודה למחשבה בפעם הבאה שתעמדו בפקק בגלל העבודות לפיתוח ירושלים.

 

איש רוח אמיתי

כותב אהרוני ברנשטיין: "תסתכל רגע על העץ שממול, באיזה מרחק הוא? מה פתאום 20 מטר? למה אתה מודד את כל העולם יחסית אליך? עבור הבחור שעומד ליד העץ, הוא ממש במרחק נגיעה. מגיל אפס, ממש כמוכם, גם אני בטוח שאני ניצב במרכז האירוע, במרכז האנושות כולה. בני משפחה, חברים וכמובן נהג האוטובוס או השומר – נמדדים תמיד ביחס אלי. מפתיע לחשוב שכך בדיוק אחרים רואים אותי, כעוד דמות ברקע של חייהם, כשהם, כמובן, במרכז.
"יהושע בן נון מקבל בפרשת השבוע את התואר 'איש אשר רוח בו'. הוא נבחר להיות היורש של משה רבנו כיוון שהוא הצליח להכיל את הרוח של כל אחד ואחת. הייתה לו יכולת כניסה מדהימה ללב ולעיניים של כל אדם, כדי לראות את העולם מנקודת המבט שלהם. הוא לא מדד אנשים ביחס אליו, אלא הבין אותם מבפנים, כפי שהם. לא בדק מה הם יכולים לתת לו או איך הם משפיעים על מעמדו, אלא הצליח להיכנס לעולמם, ומשם – להרים אותם למעלה. זה לא קל, אבל כל אחד יכול להתחיל לפתח תרגילי גמישות שיעזרו לנו לפנות את עצמנו מהמרכז. מילימטר של תזוזה בתוך הבטון היצוק ששמו האגו שלנו, יחולל רעידת אדמה של ממש. כל ההסתכלות שלנו על אנשים, וגם הקשר שלנו אל מי שברא אותם – ישתדרגו. גם אנחנו נוכל להיות אנשים אשר רוח בם".

 

ארבעה משפטים

רבי חיים בן עטר, ה"אור החיים" הקדוש, נפטר היום לפני 276 שנים. יליד מרוקו, פרשן דגול, שעלה ארצה במאמץ רב והפך לנערץ על כל העדות והזרמים. הנה הזדמנות ללמוד ארבעה משפטים שלו,  ביום פטירתו, מתוך כתביו הרבים:
* "הבהמי אינו משתנה מגדר שבו נולד, מה שאין כן בני אדם – ישתנו והולכים מגדר לגדר עליון" - כלומר, הבהמה נשארת באותה רמה שבה נולדה, אבל תפקידו של האדם להשתפר ולהתעלות לאורך כל חייו.

* "יצוונו לטרוח בתורה להשיג עומקם. לא לשטחיות הדברים, אלא החכמה וההתבוננות בה" – כבר לפני כ-300 שנה הוא הזהיר משטחיות, מלימוד שלא מגיע לעומק, לחכמה ולהתבוננות.
* "אם היו בני האדם מרגישים במתיקות ובעריבות טוב התורה – היו משתגעים ומתלהטים אחריה... כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם"- הטוב שבתורה כבר קיים, צריך רק להרגיש אותו.
* "ואהבת לרעך כמוך – כי באמצעותו אתה משלים את שלמותך" - הזולת הוא חלק ממך, הוא לא מפריע אלא עוזר לך להגיע בעצמך לשלמות.
לזכרו.