"תפקידו של הבעל ללכת לבנק", אמרה הרבנית שהלכה לבנק בעצמה...

אֶת הַנְהָגָתָהּ שֶׁל הָרַבָּנִית אֱלִישֶׁבַע שֶׁכְטֶר ע"ה לֹא לִוְּתָה גַּאֲוָה אוֹ הִתְנַשְּׂאוּת. הִיא מֵעוֹלָם לֹא רָמְזָה שֶׁיֵּשׁ לִנְהֹג כְּמוֹתָהּ, לְחַקּוֹת אֶת דַּרְכָּהּ אוֹ לְהִתְמַסֵּר כָּמוֹהָ. הִיא הִצְנִיעָה אֶת הַדְּבָרִים וְלֹא דִּבְּרָה עֲלֵיהֶם מֵעוֹלָם מִיָּזְמָתָהּ.

אַחַת מֵחַבְרוֹתֶיהָ שָׁאֲלָה אוֹתָהּ לְפֵשֶׁר הַנְהָגָתָהּ בְּעִנְיַן הַקְּנִיּוֹת, וֶאֱלִישֶׁבַע הִסְבִּירָה בְּפַשְׁטוּת, שֶׁהָיְתָה כֹּה אָפְיָנִית לָהּ:

"רְאִי, הָאָדָם צָרִיךְ לִפְעֹל לְפִי הַכֹּחוֹת שֶׁנָּתַן לוֹ הַבּוֹרֵא. אֲנִי חָשָׁה, שֶׁלְּפִי הַתְּנָאִים וְהַכֹּחַ, שֶׁה' נָתַן לִי, אֲנִי יְכוֹלָה לִנְהֹג כָּךְ".

אֱלִישֶׁבַע הוֹסִיפָה וְהִסְבִּירָה:

"אֶפְשָׁר, וְאֵין בְּכָךְ כָּל דֹּפִי, לְבַקֵּשׁ מֵהַבַּעַל, שֶׁיִּגַּשׁ לַמַּכֹּלֶת לִקְנוֹת וּלְהָבִיא מִצְרָכִים הַחֲסֵרִים בַּבַּיִת, אַךְ חָשׁוּב מְאֹד לָשִׂים לֵב שֶׁעֹל הַקְּנִיּוֹת לֹא יֻטַּל עָלָיו. הָעֹל – הוּא חֶלְקָהּ שֶׁל אֵם הַמִּשְׁפָּחָה".

אֱלִישֶׁבַע נִהֲלָה בְּכֹחוֹת עַצְמָהּ גַּם אֶת עִנְיְנֵי הַכְּסָפִים שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה. בַּיּוֹם הַחָפְשִׁי מִבֵּית הַסֵּפֶר הָיְתָה צוֹעֶדֶת לַבַּנְק, מְעַיֶּנֶת בַּחֶשְׁבּוֹנוֹת וּמְבַצַּעַת אֶת הַפְּעֻלּוֹת הַדְּרוּשׁוֹת. הִיא עָשְׂתָה זֹאת בְּפַשְׁטוּת וּבְשִׂמְחָה.

מְסַפֶּרֶת אַחַת מִידִידוֹתֶיהָ:

"הִתְרַשַּׁמְתִּי מִדַּרְכָּהּ שֶׁל אֱלִישֶׁבַע וְשָׁאַפְתִּי לְאַמֵּץ תַּפְקִיד זֶה שֶׁל נִהוּל הַבַּנְק גַּם בְּבֵיתִי, וְלִמְנֹעַ מִבַּעֲלִי טִרְחָה זוֹ. נָהַגְתִּי לְהִתְיַעֵץ עִמָּהּ בְּהַחְלָטוֹת מִסּוּג זֶה, וְגַם הַפַּעַם שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ כֵּיצַד רָאוּי לִנְהֹג. אֱלִישֶׁבַע הֶאֱזִינָה לִי, שָׁתְקָה מְעַט וְאַחַר כָּךְ הֵשִׁיבָה:

'תַּפְקִידוֹ שֶׁל הַבַּעַל לָלֶכֶת לַבַּנְק'.

'וּמַה אִתָּךְ?' שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ, כְּשֶׁפְּלִיאָתִי גּוֹבֶרֶת וְהוֹלֶכֶת.

הִיא עָנְתָה: 'לְאַחַר מַחֲשָׁבָה הִסַּקְתִּי שֶׁכָּךְ עָלַי לִנְהֹג, לְפִי הַכֹּחוֹת שֶׁנָּתַן לִי הַקב"ה, וְאִלּוּ אַתְּ, נַהֲגִי לְפִי כֹּחוֹתַיִךְ'".

מתוך הספר "גדולי ישראל בביתם", מאת פנחס גאוליוב.