הרב התפלא: "מי אמר לך שהרבנית חולה?!"

הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי מֹשֶׁה קְלִירְס זצ"ל, רַבָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָה, הָיָה מִתְגּוֹרֵר בְּדִירָה בַּת חֶדֶר אֶחָד, וּכְדֵי שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אֶפְשָׁרוּת לְקַבֵּל אוֹרְחִים בַּ'סָּלוֹן', וְגַם לִישֹׁן בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה, חִלֵּק אֶת הַחֶדֶר הַגָּדוֹל לְכַמָּה חֲלָקִים, וְהַמְחִצּוֹת הָיוּ עֲשׂוּיוֹת מִ... קְּרָשִׁים. מִצִּדָּהּ הָאֶחָד שֶׁל הַמְּחִצָּה קִבְּלוּ אֶת כָּל הָאוֹרְחִים הַחֲשׁוּבִים שֶׁהִגִּיעוּ לְבֵית הָרַב, וּמִן הַצַּד הַשֵּׁנִי הָלְכוּ בְּנֵי הַבַּיִת לִישֹׁן.

פַּעַם הִגִּיעַ לִטְבֶרְיָה אָדָם צָעִיר, שֶׁהִתְגּוֹרֵר בִּירוּשָׁלַיִם, וְנִשָּׂא לֹא מִכְּבָר לְבַת זוּגוֹ, אֲבָל מִשֶּׁ'לֹּא הִסְתַּדְּרוּ' בֵּינֵיהֶם, הֶחְלִיט לֶאֱרֹז אֶת מִטַּלְטְלָיו וְלָשִׁים פְּעָמָיו לִטְבֶרְיָה.

הַיַּעַד הָרִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ הָיָה בֵּית הַמִּדְרָשׁ הַיָּשָׁן שֶׁל טְבֶרְיָה, אֶלָּא שֶׁמִּיָּד עִם הִכָּנְסוֹ הִבְחִין בּוֹ הָרַב קְלִירְס, שֶׁהָיָה יָדוּעַ בְּ'הַכְנָסַת הָאוֹרְחִים' הַמֻּפְלֶגֶת שֶׁלּוֹ, וְהִזְמִינוֹ אַחַר-כָּבוֹד לְבֵיתוֹ.

כֵּיוָן שֶׁהַיְרוּשַׁלְמִי הַלָּז הִזְמִין כְּבָר חֶדֶר בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַמָּלוֹן בִּטְבֶרְיָה, הָיָה לוֹ 'תֵּרוּץ' טוֹב שֶׁלֹּא לְהֵעָנוֹת לְבַקָּשָׁתוֹ שֶׁל הָרַב, אֲבָל הַמָּרָא דְּאַתְרָא לֹא הִרְפָּה. יָדַע הַגר"מ קְלִירְס, בְּרֹב חָכְמָתוֹ, עִם מִי יֵשׁ לוֹ עֵסֶק... וְהֵבִין מַה לּוֹחֵץ עַל אוֹתוֹ בַּרְנָשׁ, וְלָכֵן הִזְמִינוֹ לָבוֹא לְבֵיתוֹ, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לָחוּשׁ אֶת הָאֲוִירָה הַנְּכוֹנָה הַצְּרִיכָה לִשְׂרֹר בְּבַיִת יְהוּדִי.

לַצָּעִיר לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה. הוּא נִגַּשׁ לְבֵית הַמָּלוֹן, אָרַז אֶת מִטַּלְטְלָיו וּבָא לְבֵית הָרַב. דָּבָר אֶחָד הוּא לֹא יָדַע: אֶת הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַכְנָסַת הָאוֹרְחִים מְקַיֵּם רַבָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָה בְּאוֹתוֹ חֶדֶר קָטָן בְּבֵיתוֹ, הָעוֹנֶה לַשֵּׁם 'סָלוֹן'...

אֲבָל, גַּם לְאַחַר שֶׁרָאָה אֶת כָּל זֹאת, לֹא עָמְדָה בְּפָנָיו בְּרֵרָה אַחֶרֶת, וְהוּא נִכְנַס לְבֵיתוֹ שֶׁל הָרַב קְלִירְס, וְהִתְכּוֹנֵן לִשְׁנַת הַלַּיְלָה. אֶלָּא שֶׁהַהַנְהָגוֹת שֶׁל הַבַּיִת הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה כִּמְעַט וְלֹא אִפְשְׁרוּ לוֹ לַעֲצֹם עַיִן. הָרַב קְלִירְס, בְּרֹב הַתְמָדָתוֹ וִיגִיעָתוֹ בַּתּוֹרָה, הָיָה רָגִיל לִישֹׁן רַק שְׁתַּיִם-שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת, וּמִיָּד קָם כַּאֲרִי לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה.

וְהִנֵּה, טֶרֶם צֵאתוֹ לִתְפִלַּת 'הָנֵץ', מַבְחִין הָאוֹרֵחַ שֶׁבַּעַל הַבַּיִת מֵכִין אֶת הַ'פְּרִימוּס' לְחִמּוּם מַיִם. בְּנֵי הַדּוֹר שֶׁלָּנוּ כְּבָר לֹא מַכִּירִים בִּכְלָל אֶת הַקֹּשִׁי שֶׁהָיָה כָּרוּךְ בְּחִמּוּם מַיִם בְּמַכְשִׁיר זֶה. בֵּין הַשְּׁאָר הָיוּ צְרִיכִים לְהַכְנִיס שָׁם נֵפְט וּלְבַצֵּעַ פְּעֻלּוֹת נוֹסָפוֹת, לֹא קַלּוֹת בִּמְיֻחָד, עַד שֶׁהַמַּכְשִׁיר נֵאוֹת לִפְעֹל...

הוּא הָיָה בָּטוּחַ שֶׁהָרַב מְחַמֵּם אֶת הַמַּיִם עֲבוּר עַצְמוֹ, אֶלָּא שֶׁעַד מְהֵרָה נוֹכַח שֶׁכּוֹס-הַתֵּה שֶׁהוּכְנָה, מָעֳבֶרֶת עַל יְדֵי הָרַב קְלִירְס לְאִשְׁתּוֹ הָרַבָּנִית.

בַּלַּיְלָה הַשֵּׁנִי חָזַר הַמַּעֲשֶׂה עַל עַצְמוֹ, וְשׁוּב מִתְאַמֵּץ בַּעַל הַבַּיִת בַּהֲכָנַת הַתֵּה עַל יְדֵי הַפְּרִימוּס.

הָאוֹרֵחַ הֶחְלִיט שֶׁ'זֶּה לֹא עֵסֶק'... הוּא נִגַּשׁ אֶל הָרַב קְלִירְס וְהוֹדִיעַ לוֹ שֶׁהֶחְלִיט לַעֲזֹב אֶת הַבַּיִת. "אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לְהִשָּׁאֵר כָּאן וּלְהַטְרִיד אֶת הָרַב, בְּמַצָּב כָּזֶה שֶׁהָרַבָּנִית חוֹלָה?!"

פָּתַח הָרַב קְלִירְס אֶת עֵינָיו בִּתְמִיהָה-רַבָּתִי, וְאָמַר: "אִשְׁתִּי הָרַבָּנִית חוֹלָה?! מִי אָמַר לְךָ זֹאת?!" אֲבָל הָאוֹרֵחַ הַצָּעִיר חָשַׁב שֶׁהָרַב מְנַסֶּה לְהַשְׁאִירוֹ בְּבֵיתוֹ בְּכֹחַ, וְחָזַר שׁוּב עַל דְּבָרָיו לֵאמֹר: "לֹא נָעִים לִי לְהִשָּׁאֵר כָּאן יוֹתֵר; אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהָרַבָּנִית חוֹלָה, וַאֲנִי מַטְרִיחַ אֶתְכֶם שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ".

כָּאן הִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל הַגאב"ד לְהַשְׁמִיעַ אֶת דְּבָרָיו, וְהוּא שָׁב וְאָמַר בְּתַקִּיפוּת שֶׁ"אֲנִי מְאֹד מִתְפַּלֵּא כֵּיצַד הִנְּךָ מַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ דָּבָר כָּזֶה, שֶׁלֹּא הָיָה וְלֹא נִבְרָא?! אֲנִי דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ שֶׁתְּסַפֵּר מִי אָמַר לְךָ שֶׁהָרַבָּנִית חוֹלָה!!!"

"הֲלֹא אֲנִי רוֹאֶה אֶת הָרַב מִדֵּי בֹּקֶר קָם בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת וְטוֹרֵחַ בְּחִמּוּם הַמַּיִם, נִכְנָס עִם הַכּוֹס אֶל חַדְרָהּ שֶׁל הָרַבָּנִית וּמוֹסֵר לָהּ אֶת הַתֵּה הַמַּהְבִּיל. אִם הָרַב הָיָה עוֹשֶׂה זֹאת פַּעַם אַחַת - נִיחָא; אֲבָל כֵּיוָן שֶׁהַדָּבָר חָזַר וְנִשְׁנָה עַל עַצְמוֹ, מִי יוּכַל אֵפוֹא לְהַכְחִישׁ שֶׁהָרַבָּנִית קְלִירְס חוֹלָה?!"

בְּדִיּוּק לְרֶגַע זֶה הִמְתִּין הַמְאָרֵחַ הַגָּדוֹל. שָׁמַע הַמָּרָא דְּאַתְרָא אֶת הַדְּבָרִים, וְהֵשִׁיב לְאוֹרְחוֹ: "אוֹי לְךָ שֶׁזּוֹ הַמַּסְקָנָה שֶׁהֶעֱלֵיתָ בְּחַכָּתְךָ לְאַחַר שֶׁרְאִיתַנִי מַגִּישׁ תֵּה לְרַעֲיָתִי. אוֹי לְךָ שֶׁאֵלּוּ הֵם מֻשָּׂגֶיךָ בְּבַיִת יְהוּדִי. הַאִם בַּעַל שֶׁמְּכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ וּמַגִּישׁ לָהּ כּוֹס תֵּה מִדֵּי בֹּקֶר – עוֹשֶׂה אֶת אִשְׁתּוֹ חוֹלָה?!"

וְהוֹסִיף רַבָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָה וְאָמַר: "הֲלֹא הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם קָם בַּבֹּקֶר, הוּא צָרִיךְ לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ מִיָּד אֶת מִצְוַת 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'. אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיפֹה אֲנִי מְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה הַזּוֹ? – בְּתוֹךְ בֵּיתִי פְּנִימָה!

וְכִי מִצְוָה זוֹ קַיֶּמֶת רַק בֵּין שְׁנֵי רֵעִים, וְלֹא בֵּין בַּעַל לְאִשְׁתּוֹ?! הֲלֹא בְּהַגָּשַּׁת הַתֵּה לְאִשְׁתִּי אֲנִי מְקַיֵּם אֶת מִצְוַת 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' בְּהִדּוּרָהּ הַמָּלֵא!"

הָאוֹרֵחַ הֶאֱזִין בְּרֹב קֶשֶׁב, וּמִיָּד לְאַחַר שֶׁהָרַב סִיֵּם אֶת הַדְּבָרִים, אָמַר לִמְאָרְחוֹ: "עַכְשָׁו אֲנִי יָכוֹל כְּבָר בֶּאֱמֶת לָסֹב עַל עִקְבוֹתַי וְלָשׁוּב לִירוּשָׁלַיִם. הֲבִינוֹתִי כֵּיצַד בּוֹנִים בַּיִת יְהוּדִי וְעַל מַה צְּרִיכִים לָשִׂים דָּגֵשׁ בַּהַנְהָגוֹת שֶׁבֵּין בַּעַל לְאִשְׁתּוֹ". (עלינו לשבח, פרשת נשא עמ' קא)

מתוך הספר "גדולי ישראל בביתם", מאת פנחס גאוליוב.