שידוכים וחיפוש זוגיות

השדכנים חושפים: "אלו הם כל הסודות שלנו"

מה גורם להם להציע לכם דווקא בחור מסוים? למה הם מפסיקים להציע הצעות? מה תוכלו לעשות כדי לדרבן אותם לעבוד עבורכם יותר? ומהו פער הגילאים הגדול ביותר שהם הצליחו לשדך? שדכנים מובילים ובעלי וותק משיבים על כל השאלות

| ב' סיון התשע"ט |
(צילום אילוסטרציה: פלאש 90)
אא

שידוכים. כמה תקוות, אכזבות, התרגשויות, תמיהות וכעסים, נמהלים במילה הזו. שידוכים. כל מי שעבר את תקופת השידוכים בחייו יכול לספר לכם שוב ושוב על המסלול שהוביל לשידוך שלו. לעתים מדובר במסלול קצרצר שמגיע בקלות לסיומו הטוב, אך יש פעמים בהן הוא מתפתל ומתארך עד שנראה שאין לו סוף, והנורא מכל - איש אינו יודע אם בסיומה של הדרך הוא יגיע למקום היעד, או שמא מדובר במסלול מעגלי, ללא מוצא.

את הדרך, בין אם ארוכה היא ובין אם קצרה, מנווטים עבורנו השדכנים. אותם אלו שמחזיקים בידיהם את הפנקסים והרשימות. אלו שזוקפים לעצמם לא מעט זכויות בהקמת הבתים של הדור הבא. אז מה באמת עובר על אותם שדכנים? איך נראה סדר יומם? מה גורם להם להציע לנו הצעות כאלו ולא אחרות? ואיך נוכל לדרבן אותם כדי לעזור לנו יותר?

יצאנו לשוחח עם שלושה שדכנים מובילים: אסתי להב המתעסקת בעיקר בשידוכים של חסידים וליטאים מזיווג ראשון, שרה ליפשיץ העוסקת בשידוך המגזר הליטאי, כמו גם בקרב חוזרים בתשובה וזיווג שני, ויעקב פז העוסק זה חמש שנים בשידוכים, בעיקר במגזר החב"די. יחד הם פותחים עבורנו צוהר מרתק לעולם השידוכים, ומעניקים עצות ששוות זהב.

 

אל תתביישו להתקשר לשדכן

נתחיל מהתחלה: איך בכלל אתם שומעים על הבחורים והבחורות המיועדים? הם בעצמם פונים אליכם?

אסתי: "בתחילת דרכי נהגתי לפנות לאנשים כדי להציע הצעות, אבל כיום הם בעיקר פונים אליי. אני גם נעזרת הרבה ב'רשות השידוך', זהו גמ"ח של שדכנים ששולח שמות ורשימות. כל היתר עובר מפה לאוזן. אישית, אני מחבבת מאוד הורים בעלי יוזמה, שברגע שהבן או הבת שלהם מגיעים לשידוכים, הם מרימים טלפון לשדכן ומיידעים אותו בכך".

יעקב: "כיום זה לא כמו בעבר, שהשדכן היה מכתת את רגליו בין הבתים כדי להציע הצעות. השם שלי כשדכן עובר מפה לאוזן, גם בלי שאני מפרסם את עצמי, קל מאוד להתפרסם בתחום. זה גורם לכך שמגיעים אליי הרבה מאוד הורים שמספרים שיש להם בבית בחור או בחורה ומבקשים שאציע הצעות. מכל מי שמגיע אליי אני מבקש פרופיל מתומצת שכולל נושאים כמו רקע משפחתי, תעסוקת הורים, מקום לימודים או עבודה, וכדומה. בהתאם לכך אני מנסה להתאים".

"גם אני מנסה לשדך בעיקר כאלו שפונים אליי מיוזמתם", אומרת שרה ליפשיץ, "אבל יש פעמים בהן אני שומעת על המיועדים ומתקשרת בעצמי. הייתה פעם אחת בה ביקרתי בחתונה וחברה סיפרה לי על חברתה הטובה שהתאלמנה ומחפשת שידוך שני. בדיוק באותו זמן חיפשתי שידוך לבחור מבוגר שפנה אליי. שאלתי אותה כמה שאלות על החברה והיא אמרה לי: 'למה שאספר לך עליה? את יכולה לפגוש אותה, היא כאן בחתונה'. עוד באותו ערב שוחחנו, למחרת הם כבר נפגשו ובתוך שלושה שבועות חגגו את האירוסין".

יש כאלו שלא רוצים שדכנים. הם מעדיפים שאת השידוך יציעו בני משפחה או חברים שמכירים אותם מקרוב, ויודעים מה הם רוצים ומה מתאים להם. מה אתם אומרים על כך?

אסתי: "אני חושבת שהם צודקים. באמת תמיד טוב יותר לשמוע שידוך ממישהו קרוב שמכיר היטב את שני הצדדים. אבל מה עם כל השמות שהמישהו הקרוב הזה לא מכיר? אולי ביניהם יש הצעה מתאימה? לא כדאי להיות נעולים.

"ועוד משהו", היא מוסיפה, "אולי זה יישמע יהיר אם אומר שיש דבר כזה שקוראים לו 'חוש שדכני', אבל מה לעשות ואני באמת חושבת שזה קיים? יש הרבה שדכנים שמצליחים 'להריח' ולכוון מה שנראה להם שיכול להתאים. זה לא אומר שהם יצליחו תמיד, אבל אחרי שיחת היכרות ראשונית עם ההורים של הבחור או הבחורה, יש סיכוי טוב שהם יקלטו מה הם מחפשים. בנוסף, מגיעים אליי לעתים קרובות מקרים בהם הורים רוצים שבנם או בתם ייפגשו עם מישהו, והם צריכים שדכן שיציע את ההצעה הזו. מיותר לציין שבמקרים כאלו המלאכה שלי פשוטה ביותר, כי כל מה שנותר לי הוא רק להציע לצד אחד. זו העבודה ששדכנים הכי אוהבים".

(צילום אילוסטרציה: פלאש 90)

גם שרה ליפשיץ מציינת שהיא מכירה הרבה אנשים שמעדיפים לשמוע הצעות בעיקר מקרובי משפחה ופחות משדכנים. "אבל מה לעשות שלא תמיד לגיס או לגיסה, או לדוד או לאח, יש הצעות? אז הם ישבו בשילוב ידיים ויחכו שבן משפחה קרוב יפגיש אותם? באופן אישי אני חושבת שמלכתחילה כדאי תמיד לשמוע גם הצעות משדכנים. אני יכולה לספר על שידוך שהצלחתי להוביל בעבר, בין שתי משפחות שדווקא לא נראו לי דומות במיוחד, אבל הצעתי, כי אמרתי לעצמי שלא מזיק לנסות. בסופו של דבר השידוך קרם עור וגידים וכשהגעתי לחתונה ניגשה אליי אמא של הכלה, כולה נרגשת, ואמרה לי: 'את לא יודעת איך הם דומים, ממש בדקויות שבדקויות'. אז נכון שלא הכרתי אותם מקרוב, אבל כנראה זכיתי להיות שליחה משמיים.

"אני מכירה שדכן שמתעסק עם חסידות סאטמר בארה"ב", מוסיפה שרה, "הוא סיפר לי שיש לו רשימת בחורים ורשימת בחורות, והוא פשוט מעביר קו בין הרשימות. ברוב המקרים הוא לא פגש, לא את הבחורים ולא את הבחורות, ובכל זאת 90% מהשידוכים יוצאים לפועל. אז נכון שאפשר לומר שמדובר במשפחות מאותה חסידות, כך שהן בעלות בסיס משותף, אבל מעבר לכך – כנראה שיש שדכנים שזוכים לסייעתא דשמיא. באופן אישי אני משתדלת לבדוק דברים בסיסיים, כמו רמה רוחנית, תכניות ושאיפות לעתיד, גובה, גיל ודרישות חיצוניות. לעתים רחוקות אני נפגשת עם המיועדים וזה עוזר לי כדי לדעת לכוון ולהציע דברים מדויקים יותר, אבל בדרך כלל אני לא זוכה ללוקסוס הזה".

 

ההצלחה לא מובטחת

לא קלה היא דרכם של השדכנים. השדכנית שרה מספרת על כך שהיא נוהגת לרשום כל שם שמגיע לידי פגישה. "לפעמים יש מאות פגישות בשנה, אך רק שידוכים בודדים יוצאים לפועל", היא אומרת. "לפעמים במשך חודשים ארוכים לא מתהווה שום שידוך, וזה לא רק אצלי", היא מוסיפה, "אצל רוב השדכנים מדובר בשידוך שמגיע פעם בתקופה לא קצרה. אמנם הכרתי שדכנית שסיפרה לי שבכל שבוע היא סוגרת שידוך, ויש גם שדכניות במדרשות של בנות שמספרות על ארבעה ווארטים בשבוע, אבל זה כמעט לא קורה. שדכן לא יכול להתבסס על השידוכים כצינור לפרנסה. אצל רוב השדכנים מגיע העיסוק בשדכנות כתוספת לעבודה נוספת".

"אני אסביר לכם למה עבודת השדכנות כל כך לא פשוטה", אומר גם יעקב, "כי אף אחד לא מבטיח לשדכן הצלחה. הוא יכול לעבוד ולעמול, אך בסוף לא יוצא כלום. הסטטיסטיקה אומרת שרק אחרי עשר או חמש עשרה פעמים שהוא מנסה, הוא יצליח, וגם זה לא תמיד. חייבים להבין שכאשר שדכן בא להציע הצעה, הוא יוצא מנקודת הנחה שהוא לא יצליח. כי הסטטיסטיקה אומרת שלכאורה הוא אמור להיכשל. אומר בכנות – לעתים קרובות אני מרגיש שאני מציע שידוכים כגמילות חסד נטו. אני מרגיש שאני עושה צדקה בגופי. זה כמו שתעזור למישהו לסחוב חבילה לקומה העליונה, כך אני עוזר לאנשים לסחוב את השק של החיים שלהם. זו באמת משימה מאוד לא פשוטה, האנשים שאתה מתעסק איתם נמצאים במצב מאוד רגיש, לעתים על סף ייאוש. הם מייחלים שתנהג כלפיהם בחכמה ותוביל אותם בדרך נכונה. מדובר בדיני נפשות וצריכים להיזהר מאוד שלא לפגוע. אז בסופו של דבר, כאשר אחרי עשרה או חמישה עשר ניסיונות כאלו, אתה מצליח להוציא שידוך לפועל, ולקבל 4000 שקלים מכל צד, זה באמת סכום לא גבוה בכלל. כשאנשים משלמים את הסכום הזה, הם בעצם משלמים לא רק על עצמם אלא גם על כל העשרה שנכשלו, כי אם לשדכן או לשדכנית לא הייתה תקווה שיבוא יום בו הם יקבלו 4000 שקלים מכל צד, הם לא היו מנסים בכלל להיות במסלול הזה. עצם הישארותם במסלול השדכנות זה בגלל שהם מקווים שיבוא יום שהם יצליחו, אז בהחלט צריך לשלם על כך.

לתמונה אין קשר לנאמר בכתבה (צילום אילוסטרציה: פלאש 90)

"אם יש מישהו שבאמת חשוב לו לשדך את ילדיו", מוסיף יעקב, "אתן לו שני טיפים יעילים ביותר, אבל זה רק בתנאי שיש לו כסף..." כדי להסביר את הטיפים האלו הוא מבקש לתת מעט רקע: "לא כולם יודעים, אבל לכל שדכן או שדכנית יש בדרך כלל רשימה של כמה עשרות שמות של בחורים ובחורות טובים מאוד. והנה, מגיעה הצעה חדשה של שם שנשמע ממש מצוין. לשדכן אין אינטרס אישי למי להציע אותו, והוא מתחיל לרפרף על הרשימות. בשלב זה, יש שמות שצפים, ממש כמו שמן שצף מעל פני המים. אם אתם רוצים להיות הראשונים ברשימה, כדאי שתבטיחו לשדכן מאה דולר לכל הצעה שמתקדמת מעבר לפגישה הראשונה. ככה השדכן ידע שגם אם השידוך לא יצא לפועל, הוא יתוגמל על עצם המאמץ שלו להציע את ההצעה, לשכנע את שני הצדדים ולקדם את הפגישה.  הטיפ השני שלי הוא להציע לשדכן סכום גבוה מהמקובל עבור שידוך. זה אמנם קצת פחות מדבר לשדכנים מאשר הטיפ הראשון שאמרתי, כי כששדכן מציע הצעה הוא לוקח בחשבון שכפי הנראה היא לא תצא לפועל, כך שהסכום המוגדל פחות מדבר אליו, אבל בהחלט יש כאן דרבון. אם רק תשתמשו בשני הטיפים האלו, עוד תראו איך שהשדכנים יעבדו בשבילכם יותר מהרגיל. זה נכון שזה עולה כסף, אבל עדיף לשלם לשדכן מאשר לפסיכולוג.

"אני יכול לספר סיפור מכלי ראשון", הוא מוסיף, "הגיע אליי למחרת ראש השנה האחרון אבא של בחור שאמר לי: 'התפללנו אתמול לשנה טובה עם בשורות טובות, אני רוצה לעשות גם השתדלות מעשית כדי לקדם את השידוכים של בני. לכן, עוד לפני שאתה מציע משהו קח 500 שקלים. בתחילה סירבתי, הרי עוד לא הכנסתי את הבחור אפילו לרשימות, אבל האבא התעקש ועוד באותו יום עשה העברה בנקאית. האמת היא שהרגשתי לא נעים ולכן החלטתי לסרוק את הרשימות כדי להציע מישהי, העיקר להציע, אפילו אם השידוך לא יצא לפועל. בסופו של דבר בתוך חודש התארס הבחור בדיוק עם הבחורה הזו".

יש הרבה הורים שנוהגים כך?

"יש הורים בודדים בלבד שמציעים מאה דולר לפגישה, ויש מעטים עוד יותר שמציעים סכום גבוה לשידוך שנסגר. אצל רובם זה מגיע בגלל שהם חיכו הרבה זמן לשידוך ומבינים שעליהם לעשות משהו כדי לקדם אותו, ואצל חלקם זה בגלל שהם רואים מה קורה לאחרים ומפחדים לחכות". 

דווקא אסתי להב חושבת אחרת על הנושא. "אני לא בטוחה שתוספת כספית היא זו שתמריץ אותי לחפש שידוך לאנשים", היא אומרת בכנות. "אמנם בתחילת דרכי, כשעבדתי במשך תקופה ארוכה ולא הצלחתי לסגור שום שידוך, עלתה בליבי מחשבה כזו שאילו היו משלמים לי על כל פגישה זה היה נותן לי מוטיבציה להמשיך, אבל אחרי שטעמתי את ההצלחה, הבנתי שזה כבר לא ממש משנה. כי אחרי שאתה מצליח לסגור שידוכים, זה נותן לך סיפוק כך כך גדול, כך שבאמת הכסף הוא לא הנושא. אתה פשוט רוצה שזה יצליח".

ואילו שרה טוענת: "מאה דולר יכולים להוות תמריץ, זה ברור. אני אישית מכירה משפחה שהציעה לשדכן 10 אלף דולר תמורת השידוך, ובאמת הוא הצליח לשדך אותה בתוך זמן קצר, למרות שהיו כמה דברים אובייקטיביים שהקשו עליה מאוד. כי ברור שהכסף הוא משמעותי. אבל ריבונו של עולם – אני כל כך רוצה לעשות טוב לשני, ואני לא מסוגלת להעלות בדעתי שאגיע למצב בו יהיה מישהו ברשימה שלי שארצה להציע לו הצעה, ואעצור את עצמי, רק בגלל שמישהו אחר שילם מאה דולר והוא לא. כמובן שאם זה ייכנס לנורמה, וכולם ישלמו תעריף כזה, זה יהיה נחמד, וגם ימריץ אותי. אוכל לקחת עוזרת ולהקדיש זמן לעוד מאמצים ולהרחבת המאגר, אבל כל עוד רק בודדים משלמים, אני מרגישה שזה לא הוגן כלפי השאר".

מה יגרום לכך שלא תציעו לאנשים הצעות?

"כשיש אנשים שנעלמים אחרי שאני מציעה להם הצעה, אני בדרך כלל לא חוזרת להציע להם הצעות נוספות", אומרת אסתי. "התחושה היא כביכול: אני התקשרתי אליך וחשבתי עליך וטרחתי למענך, אז גם אם זה לא מתאים – תהיה מספיק מנומס כדי להתקשר להודיע על כך. מצד שני, כשאנשים מתקשרים כדי להוריד את השידוך ומסבירים את עצמם ולמה זה לא מתאים, זה מגביר אצלי את החשק לעזור להם".

שרה: "אני לפעמים מתקשרת לבחורים שנחשבים 'מבוקשים' מאוד ואז משיבים לי: 'אנחנו שמים אותך בהמתנה של עשר לפנייך'. אני לא נשברת, אבל אני פחות חוזרת אליהם בהמשך. מבחינתי אני רואה את השליחות הגדולה ביותר שלי לשדך כאלו שמתקשים. אני עובדת למענם הרבה יותר מאשר עבור בחורים מבוקשים בעלי מיליון הצעות".  

 

תנו צ'אנס

מהי התגובה שנשמעת מעברו השני של הקו, כאשר אתם באים להציע את ההצעה?

"בדרך כלל מסתכלים עליי כמו מלאך מושיע", משיב יעקב, "בפרט כשמדובר בבחורה שהרבה זמן לא יצאה לפגישות או בבחור שאין לו הצעות. בעיקר אני רואה זאת בתקופות של אחרי חגים, זהו זמן בו אנשים משוועים להצעות. כי הבחור או הבחורה הרווקים בבית, רואים את כל הגיסים והגיסות שמגיעים, ומרגישים כל כך בודדים. הבדידות מורגשת במיוחד בחגים, אז לאף אחד אין זמן למשחקים. ברגע שהשדכן מתקשר, ממש קופצים על המציאה. המקרים היחידים בהם ראיתי שדחו אותי, היו כשהיה מדובר במשפחות עם הרבה כסף.  הן אולי מרגישות שכביכול משהו מובטח להם ואין צורך למהר. למרות שהמציאות מוכיחה שזה ממש לא ככה".

אסתי: "אני רואה מקרוב, איך שאנשים עם ראש פתוח שמוכנים לקבל גם הצעות שלא תמיד מסתדרות עם מה שהם תכננו מראש, טוב להם הרבה יותר בחיים, בלי קשר לשידוך הספציפי. הצעתי פעם בחורה שכשהוריה סיפרו לי עליה הם אמרו לי שהיא 'נמוכה ולא רזה'. ביקשתי שישלחו לי תמונה, ובאמת – מותק של בחורה, אבל קצת מלאה. כשהצעתי אותה לאמא של הבחור אמרתי לה את הדברים, והיא בתגובה השיבה בביטול: 'נו, באמת, בגלל כזה דבר לא מורידים. גם במשפחה שלנו יש קצת עגלגלים'. כשאתה שומע תשובה כזו, אתה מבין שמדובר באנשים בריאים בנפשם. אני גם מכירה מישהו שהתארס עם בחורה שמבוגרת ממנו בארבע שנים, וזה לא מנע ממנו אפילו לרגע את השידוך. האבא שם פשוט קבע עובדה: 'בגלל כזה דבר לא מורידים', והשידוך יצא לפועל".

כמה זמן עובר מאז שמציעים את השידוך ועד הפגישה הראשונה?

"בדרך כלל לא הרבה", משיב יעקב, "אנשים מבררים במשך כשבוע, ואחר כך, במידה והבחור והבחורה פנויים – הם נפגשים. מכיוון שאני מתעסק בעיקר בחסידי חב"ד אני יכול להגיד שיחסית קל יותר לברר, כי תמיד תמצא את מי שיכיר את המשפחה. כמובן שיש כאלו ש'חופרים' יותר, זה תלוי ביכולת של האנשים ובזמן שהם מוכנים להקדיש לבירורים. אמר לי פעם אדם מבוגר שכבר מחתן נכדים: 'אני תמיד מבקש מהבנים שלי שלא יעדכנו אותי בשום שידוך לפני שיוצא לפועל, אלא רק יודיעו לי על האירוסים'. כששאלתי מדוע, הוא הסביר לי: 'אני מכיר כל כך הרבה אנשים, ומפחד שכשיעדכנו אותי בשלב הבירורים – פשוט אמנע מהם להתארס'".

עוד מציין יעקב כי כיום, בדור הווטסאפ והמיילים, מועברות לעתים קרובות תמונות של המיועדים, עוד לפני שמבררים עליהם מקרוב. "זהו אסון", הוא מדגיש, "בעבר היו כל כך הרבה שידוכים שייתכן והיו נמנעים אילו היו רואים תמונה לפני הפגישה, אך הם לא ראו, וכך הגיעו לפגישה והשידוך התגלגל ויצא לפועל.  כיום זה כבר ממש בלתי אפשרי, וזה מונע כל כך הרבה שידוכים עוד לפני שהם מתהווים".

 

עולם בעלי התשובה

אתם חושבים שלבעלי תשובה קשה יותר בשידוכים מאשר לחרדים מבית?

"אני לא בטוחה", משיבה שרה. "באופן כללי אני נוהגת לומר שאין שום סיבה שלאדם מסוים יהיה קשה יותר מאשר לאדם אחר, כי 'כל מה שקיים בעזרת נשים קיים גם בעזרת גברים'. אם בא בעל תשובה ומחפש בעלת תשובה, עם רקע דומה לשלו, אין סיבה שהוא לא ימצא. הבעיה שלו תתחיל כאשר הוא יחפש מישהי בעלת רקע שונה, כמו למשל חרדית מבית, או בוגרת סמינר בית יעקב. זה לא אומר שהוא לא יצליח, אבל זה כבר יהיה מורכב יותר".

"דווקא אני רואה שבשנים האחרונות יש יותר ויותר מקרים בהם משפחות חרדיות לוקחות בעלי תשובה", טוענת אסתי. "זה הפך למקובל בחלק מהמשפחות. אם כי כמובן אני חייבת לציין שבשלב ראשון פחות מסתכלים על הצעות כאלו. כשיש בחורה בת עשרים, מסמינר מצוין, עם מאות הצעות בפתח, גם אני ממליצה לה דבר ראשון לנסות הצעות אחרות, בגלל הפערים במנטאליות, אבל אני מדגישה תמיד: 'אל תורידו סתם. תנסו לבדוק ולברר גם על דברים שנראים לכאורה כמתאימים פחות. מי יודע? אולי בדיוק משם יגיע החתן?"

ישנם בחורים ובחורות טובים ומוצלחים שפשוט אין להם הצעות. למה?

"אני חושבת שכל אחד שהוא קצת חריג, ולא משנה אם במראה החיצוני או בפנימיות – עלול למצוא את עצמו בלי הרבה הצעות. זה לא כי הוא לא מוצלח, אלא כי פשוט סגנון כזה לא קיים הרבה, ולכן קשה יותר להציע לו מישהו. מקורב אני יכולה להעיד שלא קל בכלל לשדך אנשים שמנסים ללכת על כמה קווים, כמו בחורים חסידים בלבוש ליטאי, או ליטאים בלבוש חסידי, בעלי תשובה שלומדים במוסדות שאינם חרדים, או חרדים שלומדים באקדמיה, כל מי שאין לו שיוך ברור – עלול להיות לו קשה יותר, וזה הגיוני, ולא אומר לרגע על כך שהוא לא טוב".

לתמונה אין קשר לנאמר בכתבה (צילום אילוסטרציה: פלאש 90)

ולסיום, מה אתם יכולים להמליץ לאנשים שבאמת רוצים להשתדך?

"פשוט לפנות לשדכנים שוב ושוב, ולנדנד", טוענת אסתי, "זה לא סוד שהנודניקים הם אלו שמצליחים. צריך גם לא להתבייש, ולרצות מאוד. הייתה בחורה שהגיעה אליי בגיל מבוגר ואמרה לי במילים פשוטות: 'אני צריכה להתחתן'. וגם הוסיפה: 'אני מוכנה לשמוע על הכל, אם תרצי גם אגיע אלייך הביתה כדי לשבת על רשימות'. היא הייתה מאוד רצינית, ובאמת אחרי תקופה התארסה. כמובן שלא הכל בידינו, אבל מי שעושה השתדלות בצורה רצינית מגדיל את סיכוייו".

שרה: "העצה הכי טובה היא לדעתי לא להיות נעולים על 'רשימת מכולת' ולא להחליט מהרגע הראשון שלא מתפשרים על דברים מסוימים. כדאי להפגין כמה שיותר גמישות, בכל נושא שהוא, ובכלל, לתת צ'אנס ולנסות. אני מכירה מקרוב שידוך בו ההורים התעקשו על משפחה רבנית, בסוף לקחו משפחה שרחוקה מלהיות כזו, והזוג כל כך מאושר. אז למה להתעקש?"

ואילו יעקב מציין: "אני רוצה להציע להורים ללכת ולפגוש את הבחור או הבחורה המיועדים, אמנם אתם סומכים על ילדיכם, אבל אף פעם אל תתנו להם להחליט לבד. זה יעניק להם גיבוי וזה חשוב לאין שיעור, וכמובן – אף פעם לא להפסיק להתפלל. זו העצה הטובה ביותר".


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.1 (55 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים