תרבות יהודית

"התקשורת מלבה את האש, אבל האמת היא אחרת": השחקן גיל קפטן מדבר מהלב

גיל קפטן (האח של משה וניר קפטן) יוצא בסינגל חדש ויחד אתו בתובנות חדשות. אז איך זה לגדול בבית עם אחים אמנים? מה יש לו לומר על הקשר בין הציבור החילוני לחרדי? ומה הוא עושה כשמציעים לו להופיע בערב שבת?

| ט"ז אייר התשע"ט |
גיל קפטן (צילומים: ראובן חיון)
אא

השחקן, היוצר והזמר גיל קפטן מוציא סינגל שני ("איך") ורואה את עצמו בעוד שנה מופיע עם שירים מקוריים  בקיסריה. הסינגל החדש שהוציא עוסק באחד הנושאים הכואבים בחברה הישראלית – השסעים החברתיים. "השיר 'איך' מדבר על מציאות כואבת שהגיעה למקום בו אנחנו כבר לא מאוחדים וסולם הערכים מתפורר לנו מול העיניים", אומר גיל, "הגענו לאדישות נוראית -  לא מפריע לנו שדם נשפך, אבל – בסוף עוד נגלה שכולנו כאן אחים. זה שיר געגוע וערגה לנקודת האמת הפנימית שלנו בעם ישראל".   

גיל גדל בבת ים ולו שני אחים מוכרים: אחיו הגדול הוא הבמאי משה קפטן, ואחיו הקטן -  הזמר והשדרן ניר קפטן. גיל מתגורר כיום בגבעת שמואל, והוא אבא לשלושה ילדים. בשנים האחרונות בתהליך התחזקות. הוא  משחק בתיאטרון הלאומי 'הבימה' וכן בתיאטרון הקאמרי ותיאטרון חיפה. הוא השתתף בהפקות רבות, ביניהן 'עלובי החיים', 'כנר על הגג', ו'סאלח שבתי'. ברדיו גילם בעבר את דמותו של שמוליק זרעא בתוכנית "דידי לוקאלי" - תוכנית רדיו יומית בהנחייתו של דידי הררי. לפני מספר שנים השתתף כמנחה (לצד חנן לדרמן, אבישי שטרית, ציפי מור ועוד) בסדרת 'צור משלנו' בערוץ הידברות, וכן בהפקות נוספות: 'חדשות בזמן', 'ביתך שלום', 'התחנה שלנו', ועוד. בשנתיים אחרונות הוא נוטל חלק בלהיט 'חבורת תרי"ג' - דיסק שמע עלילתי בו הוא  מדובב חצי מהדמויות כשהמזוהה ביותר היא 'סבתא אזולאי', דמות האהובה על הילדים.

 

"לא כופה עצמי על אף אחד"

איך אדם שמקיים אורח חיים דתי מסתדר עם תיאטראות שאורחותיהם חילוניים?

"לקחתי את העניין הזה בחשבון כבר לפני כמה שנים. בעבר חשבתי שיהיו דברים שיגבילו כמו שמירת השבת, וכן - חשבתי שייסגרו לי דלתות, אבל זה היה ניסיון. כיום, אחרי שנים בתעשייה, אני יכול לומר שהעובדה שאני דתי לא מהווה מגבלה או חסרון. להיפך. גדלתי בחברה מעורבת, לצד חילונים ומסורתיים. הקב"ה נתן לי אופי חזק, לא להיות מושפע מאחרים, אלא חביב עם כולם. אני דווקא מנצל את הבמה שניתנת לי כדי להשפיע על הקולגות שלי, לא בדרך של כפייה כמובן, אלא מתוך כבוד הדדי – כל צד מכבד את הצד השני. בפועל קורה משהו נהדר. כשאני מניח תפילין, פתאום שחקן שלא הניח תפילין הרבה זמן, מבקש שאזכיר לו איך מניחים, או שחקן אחר מבקש שאניח לו תפילין. במוצאי שבת, כאשר יש הצגה, אני עורך הבדלה, ושחקנים שעובדים לצידי, וכנראה מעולם לא נכחו במעמד הזה, שומעים ומכבדים. אין שום ציניות. הכל בכבוד. גם אני לא כופה עצמי עליהם. במרוצת השנים למדתי שדווקא האנשים שמתויגים על המפה הפוליטית והחברתית ככאלה שאינם קשורים למסורת וליהדות, רוצים זיקה וקשר. בכל אחד פועמת נשמה יהודית.  לפעמים גם שואלים אותי שאלות ומתייעצים. אני עונה כמיטב יכולתי, וגם בהתאם לנפשות הפועלות, אני יודע שדווקא דרך עבודת הצוות היהדות מונגשת להם בצורה פחות מאיימת. גם הם רואים שהשיח רווי בסטיגמות ודעות קדומות, כי הרי אני לא כופה עצמי על אף אחד.

"מאחר שאני כבר מכיר את הנפשות הפועלות גם אני יודע איך לגשת. אין שם התנשאות אלא הכלה ודיאלוג, הכל נעשה בנועם. בכל פעם מדהים אותי מחדש הסתירה בין איך שהחברה הזאת נתפסת – כרחוקה מאוד מיהדות, בעוד שצריך בסך הכל נפנוף קל כדי להבעיר את האש. החברה הישראלית מאוד מאוחדת ומגובשת, אנחנו עם אוהב, מאוחד ושוחר מסורת. בגלל שהתקשורת מציגה את הדברים באופן כוללני, ומייצרת שיח סטריאוטיפי שמלבה את הדעות הקדומות – האמת הזאת מטשטשת. השיר האחרון שהוצאתי - 'איך' מדבר על כך שאנחנו נמצאים במקום של אחדות, אלא שהאחדות הזאת מתבטאת ביתר שאת כשיש פיגועים או הפצצות. כלומר, זה קיים, אבל חבל שרואים את זה רק בנסיבות טראגיות או קשות – אפשר גם אחרת, אלא שיש קיצוניים שרוצים להתסיס. למשל כל הדיבורים על 'הדתה' הם מוטעים מיסודם בגלל שבפועל יש יותר שיח והבנה. בכלל, חילוקי דעות הם דבר לגיטימי, אבל כשיש אהבה ואחדות הן גוברות עליהם, אני מאמין שנראה את השינוי".

כאדם דתי אתה מרגיש שמקבלים אותך בעולם התיאטרון כשווה בין שווים?

"בהחלט מקבלים ומכבדים. מאוד אוהבים להקשיב לשיחות לשוחח. ספגתי המון מדרכיו של הרב זמיר כהן. אני מאוד מתחבר לגישה שלו שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. אם זה לא בדרך של שלום וקירוב אני מבין שכנראה זה לא על המסלול הנכון. כשיש לי דילמות או שאלות מידי פעם אני לא מהסס להתייעץ איתו ומקבל מיילים מפורטים  אפילו בארבע לפנות בוקר, בעיניי הוא אישיות נערצת. באחת הפעמים עמדתי בפני דילמה, העלו הצגה שהיה בה חוסר התאמה למקורות היהודיים, והרגשתי עם העניין אי נוחות גדולה. הרגשתי שלא נכון לי לקחת בזה חלק. שאלתי את הרב מה לעשות, הוא הדריך אותי איך לגשת לבמאי ולהסביר לו, וגם מה לעשות במקרה שהדבר לא מתקבל – ואכן יש מצבים כאלה, שההסבר לא מתקבל. באותו מקרה הדברים לא התקבלו ולכן באותה סצנה לא הייתי על הבמה, בכך הרגשתי שאני לא נוטל חלק בהצגת דברים שאיננה נכונה. יש לי קווים אדומים ברורים ביחס למה שאני לא אעשה לעולם בתיאטרון - שמירת שבת, צניעות או דברים שפוגעים ביהדות".

מצאת את עצמך עומד בניסיון קשה?  

"הבמאי צדי צרפתי ליהק אותי להצגה בקאמרי, והתגמול הכספי היה גבוה במיוחד. סגרנו הכל אבל כשהבנתי  שההצגה מיועדת לרוץ בערבי שבתות, ביטלתי השתתפות. הצטערתי מאד אבל התחזקתי ואמרתי לעצמי שבוודאי הכל לטובה מאת ה' יתברך. לאחר מכן נפתחה לי דלת של פרויקט גדול אחר".

בשנים האחרונות גיל עובד על התחזקות באמונה וביטחון. "הקב"ה הוא חלק בלתי נפרד ממני, בכל צעד או מהלך שאני עושה אני לא שוכח אותו לרגע, אני מרגיש שאני מחובר לקב"ה ברמות מטורפות. לפני שאני עושה משהו דבר ראשון אני מדבר איתו – זאת חובה מבחינתי. לפני שנים קראתי את הספר 'בגן האמונה', בו הרב שלום ארוש כותב על טכניקת ההתבודדות כקרבה להקב"ה. מאז התחלתי לדבר עם הקב"ה, ולהקדיש לכך זמן מיוחד. זה הוביל אותי לתהליך התחזקות - התחלתי לשים ציצית, ובבקרים למדתי בכולל של ישיבת כסא רחמים".

 

לספר כמה ה' אוהב

איך הקשר שלך עם האחים שלך?

"לניר (זמר ואיש רדיו) ולי יש קשר מקסים, אנחנו שואבים השראה הדדית ואנחנו עובדים יחד. גם הקשר עם אחי משה קפטן, המנהל האמנותי של הבימה, טוב וקרוב. כנערים נהגנו לשיר המון בבית, זה הכניס לנו את העניין במוזיקה. משה, הגדול מבין החבורה, התחיל לביים אותי ואת ניר עוד כשהיינו קטנים. לימים משה הקים להקה, אליה הצטרפתי. העבודה המשותפת הייתה טבעית לשנינו, הרגשנו בבית. עד היום זה ככה".

כאמן אתה חש סיפוק מהמקום שאליו הגעת?

"בהחלט, הסיפוק הגדול שלי מגיע כשאני חש שהזולת מתעורר לשמוח. עשינו הצגה לילדי חב"ד, ראיתי את ההסתפקות שלהם, את החיוך שהיה נסוך להם על הפנים - התמלאתי. בכל פעם כזאת אני נזכר בגמרא שמדברת על שני בדחנים שמשמחים אנשים והם אלה שראויים לגן עדן. זכיתי שניתנת לי אפשרות לרגש ולשמח על הבמה ועכשיו גם באמצעות המוזיקה".

גיל לומד תורה באופן קבוע ויותר מכך, "אני מעביר שיעורים בשישי ושבת, לא משנה אם בשעון חורף או קיץ, אני מוסר שיעור בבית הכנסת אחרי סעודת שישי. ובשבת, אחרי סעודה שלישית אני מוסר דרשה. מלבד זאת אני קובע עיתים לתורה מידי יום. ללמוד תורה וללמד זה ממלא בצורה מדהימה. ביום שעובר בלי לימוד תורה אני מרגיש ריקנות".  

ומה בעתיד? לאן אתה שואף להגיע?

אני רוצה לראות את עצמי בעוד שנה מופיע עם שירים מקוריים בקיסריה בפני קהל רב ולספר כמה ה' אוהב ואוהב".


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.7 (37 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים