פיתוח האישיות

אינטגריטי – תהיו מה שאתם אומרים. אבל בדיוק

איך זה שבישראל מרבית הנהגים מרשים לעצמם לנהוג מעל המהירות המותרת, ואילו בשוויץ כל הנהגים נוסעים בדיוק על פי חוק? התשובה במילה אחת: אינטגריטי

| ח' אייר התשע"ט |
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
אא

יושב לו נהג ישראלי לפני ההגה, ויוצא לדרך. הוא חולף על כבישים עירוניים, בין עירוניים ואוטוסטרדות. בכל אחד מהכבישים המהירות המותרת משתנה: כאן מותר עד 50 קמ"ש, במקום אחר עד 80, וכן על זה... הדרך.

עד כמה הנהג הישראלי מקפיד על נסיעה במהירות המותרת?

אתם מחייכים במבוכה?! זה בסדר… כולם יודעים מה המצב. אבל למה זה מתנהל כך? מדוע במדינה רצינית וחזקה, עם משטרה וחוקים, רוב האנשים נוסעים שלא כפי המותר? אני אפילו לא מדבר על מהירות מופרזת, אבל האם ראיתם מישהו שנוסע בתוך העיר רק עד 50 קמ"ש? בודדים, או כאלו ש... מחפשים חנייה.

הסיבה לכך טמונה ברעיון אחד, שאם נלמד אותו היטב - נוכל לשנות איתו דברים עצומים בחיינו, במשפחתנו ובסביבתנו.

 

בואו ננתח את התנהגותו של הנהג הישראלי, בהילוך איטי.

נכנס לו בחור ישראלי לרכבו, מניע ויוצא לדרך. שימו לב עד כמה הוא מנותק וכמה לא ברורה לו מהותם ותוקפם של השלטים המסמנים את המהירות המותרת.

תשאלו כל נהג ישראלי את השאלה הבאה ותופתעו מהתשובה האחידה: אם כתוב בשלט שמותר לנסוע על 90 קמ"ש, על כמה באמת מותר לנסוע?

התשובה שלו תהיה בערך ככה: מותר על 90, בתוספת 10% שמותר לחרוג. אם עוצר אותך שוטר או צולמת במצלמה מפחיתים 5 קמ"ש ממה שהמצלמה מראה, ולפי זה מחשבים לך את הדו"ח.

זה נשמע כמו חידה, אבל זה הופך את הרצינות של החוק לבדיחה…

הנהג הישראלי לא ממש יודע באיזו מהירות מצפים ממנו שיסע בכבישי ישראל.

אך בואו נתקדם עם הנהג. כולם חגורים? יופי!

מה הסיכוי שיעצור אותו שוטר ויאכוף את העבירה ברצינות? קלוש מאד…

לרבים יש מכשיר ניווט המזהיר אותם בפני שוטרים ומצלמות. נוסעים במהירות, ו-500 מטר לפני המצלמה מאטים… עושים פרצוף יפה למצלמה, וכשחולפים על פניה - חוזרים למהירות האסורה.

אך נניח שהנהג החברהמ'ן שלנו לא ממש היה בר מזל, ועצר אותו שוטר. הוא ניגש אליו עם מצלמת הלייזר, מפחית מה שצריך, מוסיף את הקמ"ש המותר ו… הוא אומר לנהג חגיגית: "עברת עבירת תנועה". קנס, בית משפט וכו'...

מה עושה הנהג הישראלי?

ראשית, מנסה להכחיש. אחר כך מנסה להתחנן: "הכסף הזה, זה הלחם של הילדים שלי…" (רווק, עם רכב שעולה חצי מיליון שקל...). כשזה לא עובד, הוא בודק מי מהחבר'ה מכיר את השוטר...

הנהג הישראלי, בשלב זה, עדיין רחוק מלהפנים את משמעות העבירה.

יש קנס. זה נחמד, אך יש עורכי דין מומחים לתחום. 2,000 ש"ח והם מבטלים את הכל…

וגם אם אין לו, לנהג, אפשרות או ידע לגבי עורכי דין בתחום, והוא כבר הגיע לבית המשפט, או אז הוא מגלה הפתעה. טרם הדיון ניגש אליו נציג מהתביעה, ומציע לו לעשות עסקת טיעון, ולהפחית בעונש משמעותית.

גם אם הנהג העקשן החליט להיכנס למשפט רגיל וקיבל קנס, עדיין הוא יכול להישאר רגוע… מדי כמה שנים המשטרה מציעה הפחתה של 50% למי שלא שילם קנסות… אז מה הלחץ?

את התיאור הזה אולי לא כולכם מכירים, אבל האמינו לי שרבים כן.

אך בואו נתבונן ונראה כמה עצום המרחק בין הרגע שבו הנהג עולה לרכב ועליו להחליט כמה חזק הוא ילחץ על הגז וכמה יקפיד על המהירות המותרת - לבין העונש שאמור היה להרתיעו…

רחוק, רחוק מאד.

מה קורה במקומות אחרים בעולם?

אספר לכם על תרבות הנהיגה בשוויץ.

איך שאתה נכנס למדינה, אתה נתקל בשלט ברור: כאן יש 4 מהירויות נהיגה: 50, 80, 100 ו- 120.

בתוך הערים, באזורים מאוכלסים יחסית, ישנה הוראה מיוחדת של נהיגה עד 30 (zone 30).

כבר אתה מתחיל בצורה ברורה... לא צריך להתאמץ אחרי כל רמזור ולבדוק על כמה מותר עכשיו. המהירות היא אחידה מאד. ברוב הכבישים הראשיים נוסעים על 80, באוטוסטרדות - על 100 ובמקומות בודדים מאד - על 120.

האם הנהג השוויצרי מקפיד על המהירות המותרת?

לא תאמינו, אבל כולם, כולם נוסעים כחוק. פשוט תופעה!

למה?

כי בשוויץ, מרגע שהתיישבת על הכיסא של הנהג, אתה מבין שכאן נוסעים כחוק!

בשוויץ החוקים הם כאלו:

-אין אפשרות לסמן בוויז אזהרה על מצלמות מהירות.

-ישנן המון מצלמות מהירות ניידות, אין מקום קבוע, ובכל רגע אתה נתון לאימתה של עינית המצלמה.

- הקנס הוא מ-1 ק"מ מעל המותר! לא מפחיתים ולא מוסיפים. 50 זה 50,ו-80 זה 80…

-עברת את המהירות ותפס אותך שוטר - אם תנסה לבקש על נפשך, זה יראה שם כמו בדיחה. הם פשוט לא יבינו מה אתה רוצה. עברת עבירה, אז יש קנס… הם מתכוונים למה שהם מצהירים!

סיפר לי חבר משוויץ, כי היה בדרכו למיון עם בתו, ילדה קטנה… המצב אילץ אותו לנסוע מעל המהירות המותרת, ומובן שהוא קיבל דו"ח. הוא הגיע למשטרה עם הוכחה ש-10 דקות לאחר ביצוע העבירה הוא נכנס  לחדר מיון עם מקרה חירום, וביקש כי יתחשבו בו. השוטרים אמרו לו בנימוס כי מצער אותם מאד שהוא קיבל דו"ח בנסיבות כאלו, אבל כאן לא מבטלים דו"חות. פשוט לא קיים. דו"ח זה דו"ח!

 

ההבדל בין ישראל ועוד הרבה מדינות לבין שוויץ ועוד הרבה מדינות, נקרא במילה אחת בשפה המקצועית: אינטגריטי. היינו, יושרה. להיות המילה שלי.

בישראל, כשכתוב 80 קמ"ש, כפי שראיתם - לא באמת מתכוונים לזה ולא באמת אוכפים זאת ברצינות.

בשוייץ מתכוונים לזה, ולכן כולם מיישרים קו עם המילה החזקה.

כשאנו רוצים להצליח בחיים, בחינוך, בחברה, ראשית ולפני הכל זה להתנהל באינטגריטי. להתכוון למה שאנחנו אומרים, לעמוד בדיבורינו ובהבטחותינו.

זה תופס אותנו בכל רבדי החיים, אך אתן דוגמא מחינוך ילדים: אנחנו אומרים לילד "אתה לא יוצא לפני ארבע מהבית". הוא מנדנד, ואנחנו מאשרים לו בסוף. לא היתה לנו אינטגריטי! לא היינו המילה שלנו! בפעם הבאה הוא יבין שאנחנו לא רציניים, יתעקש, ינדנד ו...יקבל. התנהלות באינטגריטי לא מתחילה בשלב בו הילד מנדנד לצאת לפני ארבע מהבית, אלא בשלב בו אנחנו ההורים מצהירים שהוא לא יצא לפני השעה הזו. כבר אז עלינו לשאול את עצמנו: האם אנחנו מתכוונים לכך? האם אנחנו יכולים גם לאכוף את המילה שלנו ויש לנו הכח והסבלנות לעמוד בה? אם לא, עדיף לא להגיד, מאשר להגיד ולא לעמוד על המילה.

אנחנו, כהורים, מפריחים לפעמים הצהרות: "תסדר את זה", "תביא את זה" או "תעשה את זה", מתוך תקווה שאולי משהו ייתפס ונרוויח קצת עזרה כאן או שיעורי בית שם. מנסים.

אך עלינו להבין שבאמירות הקלות הללו רב הנזק מהתועלת, כי אם הילד יתרגל שהמילה של ההורים שלו היא לא רצינית - הרי שזהו נזק לטווח ארוך.

כמו כן, הכללים שלנו צריכים להיות ברורים. לא נשנה כל יום את דעתנו על שעת היציאה המותרת ושעת החזרה בלילה. נתכוון למה שאנחנו אומרים, על ידי חשיבה ותכנון מוקדם ועל ידי בדיקה כנה האם אנחנו הולכים באמת לעשות את שהצהרנו. רק אם נעמוד על כך, יהיו תוקף וסמכות למילים הבאות שלנו.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 5 (19 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים