התבוללות

איך בתיה זיהתה שמשה רבנו מילדי העברים?

הדיון התמשך והדם, בקצב זהה, עלה לי למוח. הבנתי בהבנה הכי פשוטה שהדיון עוסק בשאלות הכי לא רלוונטיות. אז לחשתי תפילה קצרה לבורא שישים לי את המילים הנכונות, ופתחתי את פי

| ג' אייר התשע"ט |
אא

ביום רביעי שעבר החלטתי, לשם שינוי, להיות נוכחת בהשתלמות מדריכי חינוך ותיקים מטעם עבודתי. התכנית הייתה צפייה בסרט התיעודי "שלום כיתה ב'" של היוצרת נטע לוי, ולאחריה התקיים דיון.

הסרט עסק בתיעוד חי של תלמידי כתה ב' בבית ספר בלב תל אביב – דיזנגוף. תיעוד שנה שלמה של ילדים יהודים, ערבים ופיליפינים, שלומדים לקבל האחד את השני בשם הדמוקרטיה. על ההרמוניה הזו ניצחה מורה שניסתה לסלול דרך, ידע וערכים בנפשם הרכה.

אחת הסצנות הזכורות לי:

ילד: "ליאת (או איך שלא קראו למורה), איך בתיה ידעה שמשה רבנו יהודי?".

מורה: "היא זיהתה אותו לפי הבכי".

ילד: "מה? משה בכה לא כמו כל התינוקות?".

מורה: "כן. ילדים יהודים בוכים אחרת, מה לא מובן?! ליהודים יש בכי אחר".

סתמה ולא פירשה.

לא קשה לתאר מה קורה לקהל שמנותק מידע בסיסי על מורשתו ברגעים האלו. כן, כולם צחקו בזלזול. אפשר לחשוב, זה ההבדל בין יהודי לגוי? הבכי? טוב שנשארנו חילוניים. הדתיים האלו מיושנים, עם שכל גלותי ואמונות טפלות.

ברור לי שאם אני הייתי חילונית גם אני לא הייתי קונה את הבולשיט הזה. רק הבעיה שאותי למדו שחוץ מהערך החיצוני הזה שנקרא "בכי" היו עוד הרבה סממנים שאפשרו לזהות את משה ואת היהודים בכלל: שלא שינו שמם לשונם ולבושם, שלא התחתנו עם הגויים, ובכלל, זו הייתה מסורת מאברהם אבינו העברי, כל העולם מעבר האחד – עובדי אלילים, והוא מהעבר השני – עובד השם. לכן גם יעקב אבינו, כשירד למצרים, הלך בדרך אבותיו והתיישב בנפרד, בגרר. באותו רגע כאב לי הלב, כאב לי שהם לא יודעים כל כך הרבה.

ואז הגיע הדיון.

כולם דברו על הדמוקרטיה החשובה, וכמה שקשה להם להתמודד בבית הספר עם ילדים שונים, ושיש ילדים שלא נקלטים במערכת בגלל השוני, ושהמורה צריכה להיות קשובה יותר, ושהם התחברו מאוד לג'ליל, הילד הערבי, שיש בו קסם מיוחד, שווה לב, ומעניין לראות שלאלפרדו הפיליפיני יש גם חברים וחברות יהודים, ועוד.

מה שאני עושה בדרך כלל בדיונים האלה, זה בעיקר לשתוק. או שלרוב אני לא מגיעה להשתלמויות הללו כלל. הרי מי יקשיב לבחורה חרדית, מורה בבי"ס חב"ד, במקום כזה? לא משנה למה, כנראה שהחרדים לא קשורים לדמוקרטיה ולחופש הביטוי. ככה מרגיש לי.

הדיון התמשך והדם, בקצב זהה, עלה לי למוח. הבנתי בהבנה הכי פשוטה שהדיון עוסק בשאלות הכי לא רלוונטיות. אז לחשתי תפילה קצרה לבורא שישים לי את המילים הנכונות, ופתחתי את פי: "גם אני מורה", אמרתי. "וגם אני מלמדת אוכלוסיות מגוונות: ילדות מבית דתי, וילדות מבית מסורתי, וילדות אתיופיות, וילדות קזחסטניות, ואני עצמי חרדית. סו ואט?!

"בכלל, המוטו שלי זה לקבל את האחר. ובמילים של חז"ל, יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. אבל שימו לב לטעות: ברובד החיצוני הסרט עוסק בקבלת השונה, אבל ברובד הפנימי, המצלמה מלמדת אותנו סיפור אחר: איך בקלות מייצרים התבוללות של עם אחד מיוחד, שמסר את הנפש שלו במשך כל הדורות למען זהותו היהודית ושמירת מורשתו.

"עמים קמו ונפלו. מצרים, רומא, יוון, בבל, כל מיני מלכויות שמי זוכר אותן היום. איך אנחנו, היהודים, הצלחנו לשרוד? בזכות מסירות הנפש של עם ישראל שלא להתערבב עם הגויים, לא להגיע לסיטואציה המעורבבת הזו בכלל, לשמור על הזהות שלו מכל משמר. ההורים שלנו נלחמו שלא לשלוח את ילדיהם להתחנך בין הגויים.

"והנה פה, במדינת ישראל, פגשנו בכמה הוגי דעות, והם החליטו כיצד עלינו לחנך את ילדינו הרכים מחדש. אבותינו ממש לא היו חולמים על זה, עד שלא הגיעו אנשי החינוך החילוני ויידעו אותנו בידיעות המרעישות הללו. שלושת אלפים שנה חיכינו – בשביל שבמאה השנים האחרונות הם יבואו ויגאלו אותנו בגאולת הערבוביה, מתובלים בהסברים של דמוקרטיה וחופש.

"ומחשבה קטנה על העתיד. מה יעשה אותו ילד שגדל עם ערבים ולמד לקבל אותם בבית ספר בדיזנגוף, כשיגדל? למה שהוא לא ירצה להתחתן איתם? למה שנעה לא תחתן עם ג'ליל ועדן עם אלפרדו? ומי יקח את האחריות על הפירוק של עם ישראל? מי? היוצרים? המורה? מנהל בית הספר? מי?".

"אנחנו לא שופטים", אמרו יוצרו הסרט במהלכו. "אנחנו מציגים עובדות". הבעיה היא, שמי שמחזיק במצלמה הוא שבוחר אילו עובדות להציג, ועל אילו עובדות לוותר. אפשר היה לבחור, באותה המידה, לתעד איזו כיתה בבית ספר בית יעקב באלעד, ולזהות שם עד כמה טעיתם, ועד כמה החרדים הם אנשים נאורים. עד כמה אתם לא מכירים מקרוב. החרדים הם שבט חשוך? מעניין, הערבים לעומתם הרבה יותר נאורים?

אני לא יודעת כמה מהם הקשיבו. ואולי חלק יבינו בזמן שקט יותר, כשיחזרו הביתה וישבו לנוח עם כוס הקפה.

בכל מקרה, אני עשיתי את שלי: "ושאינו יודע לשאול?" – את פתח לו.

 

שבויות – המחלקה למניעת התבוללות, לפניות ודיווחים: טל' 073-2221333 או 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il

 


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 5 (4 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

יומן "שנה וברכותיה" לשנת תש"פ - הרבנית ימימה מזרחי

65לרכישה

מוצרים נוספים

ערכת חזרה ללימודים לבנות - חיים ולדר וילדות מספרות על עצמן

ערכת חזרה ללימודים לבנים - חיים ולדר וילדים מספרים על עצמם

ערכת חזרה ללימודים - מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

ילדים מספרים על עצמם בקומיקס 3 - חיים ולדר

60 גיבורים - הרב יוסף ברוק

סדר הדורות הקצר - הרב שלמה בניזרי

לכל המוצרים