סיפורה המצמרר של אמאל על החיים בערב הסעודית

בשנת 2016 דורגה ערב הסעודית באחד המקומות האחרונים בעולם ביחס שלה לנשים – מקום 141 מתוך 144. את היחס הזה ניתן לראות בנקודות רבות: זכות הצבעה לנשים ניתנה במדינה רק בשנת 2011, ורק החל משנת 2013 מוגדרת אלימות במשפחה כפשע במדינה. גם כיום, אם אישה רוצה להתלונן על בעל מכה – עליה לקבל אישור בכתב מבעלה… באופן כללי, אישה בערב הסעודית נמצאת תחת שליטה מוחלטת של גבר מיום שנולדה ועד יומה האחרון. אין פלא אפוא שכ-1000 נשים בורחות מן המדינה בכל שנה – כך על פי ארגוני זכויות אדם. אמאל, בחורה סעודית בת 20, חוותה את החיים הקשים של ערב הסעודית על בשרה ממש. הנה סיפורה לפניכם.

כשהיתה אמאל בת 9, היא החלה ללבוש עבאיה – שמלה ערבית מסורתית, ארוכה וכוללת כיסוי ראש. כאשר הגיעה לגיל 11 היא החליפה את העבאיה בחיג'אב, והחל מגיל 14 הורו לה לכסות גם את פניה כאשר יצאה מן הבית. אם לא עשתה זאת – היא הוכתה. כאשר קנתה פעם אחת שמלה רגילה ולבשה אותה, הכו אותה אמה, אביה ואחיה גם יחד.

כל החלטה שאישה מקבלת בחייה, מספרת אמאל, כמו למשל ההחלטה למי להינשא, מה ללמוד ואיפה, בחירת מקום עבודה – כל אלה נשללות מנשים בערב הסעודית. מי שקובע את ההחלטות הללו הוא תמיד גבר, אשר ממונה על ידי המדינה כאפוטרופוס לנערה. זה יכול להיות האב, האח, הדוד, ולעיתים גם סבא, בן דוד ואפילו אחיין – או בן. לא רק ההחלטות הללו נתונות בידי האפוטרופוס, אלא גם החלטות קטנות ובסיסיות יותר. כך, למשל, אישה לא יכולה לקבל טיפול רפואי ללא אישור של הגבר האחראי, היא אינה יכולה לטוס לחו"ל ללא אישורו, וכן הלאה. לאישה בערב הסעודית אסור על פי חוק לנהוג ברכב, וגם לא לרכב על אופניים. ישנן גם הגבלות שאינן שייכות למדינה, אלא למשפחה – או לאפוטרופוס. במשפחתה של אמאל, למשל, נאסר עליה להסיר את החיג'אב ולו לרגע, וגם לצאת מן הבית לבד הוא דבר שלא ייעשה.

עבור אמאל, מדובר בהרגל חיים, והיא אינה רואה זאת כדבר חריג. אך מידי פעם, דברים קטנים מזכירים לה שהיא, למעשה, שפחה במשפחתה ובארצה. היא אינה חופשיה.

אמאל היתה יכולה, באופן תיאורטי, לצאת לעבוד, להרוויח כסף ולברוח מן המדינה. אלא שהיא אינה יכולה לצאת לעבודה. אביה, שהוא האחראי עליה, חושש – ובצדק – שאם תרוויח כסף משל עצמה, כבר לא תהיה זקוקה לו. לכן, הוא אינו מאפשר לה לצאת לעבוד. אמאל חולמת לברוח, למצוא מקלט במדינה אחרת. אך סיפורים דומים מפחידים אותה. כך, למשל, סיפורה של דינה עלי לסלום, תושבת ערב הסעודית שנסעה עם משפחתה לביקור בכווית. היא ניסתה לנצל את ההזדמנות ולברוח לאוסטרליה. אך כאשר עלתה לטיסת קונקשן בפיליפינים היא הורדה מן הטיסה ועוכבה במשך שעות ארוכות, עד שבני משפחתה הגיעו והחזירו אותה לביתם, תוך שהם נוטלים ממנה את הדרכון. עקבותיה של דינה נעלמו מאז, ואיש אינו יודע אם היא עדיין בחיים. הסיפור הזה אינו היחיד – נשים מערב הסעודית שמנסות לברוח ממנה – נרדפות, מוחזרות וגם נענשות.

בערב הסעודית, נשים צריכות להתחתן כמה שיותר מהר – ושם דבר אחר לא ממש חשוב לחברה. בעל יכול להכות את אשתו, לגנוב ממנה, לפעמים אפילו להרוג אותה – והוא אפילו לא יובא לדין. ואם במקרה הוא כן יובא לדין, סביר להניח שיזוכה.

האם הנשים מתקוממות על המצב? רובן לא. הן גדלו לסגנון החיים הזה ובטוחות שהוא הנכון ביותר. מבחינת התושבים בערב הסעודית, לאישה יש תפקיד יחיד בחייה – להעמיד צאצאים. לכן היא אינה רשאית להחזיק בחשבון בנק או בנכס כלשהו, אינן יוצאות לעבוד וכאמור – לבושות תמיד בגלימות ארוכות מאד, בעלות צבע אחד בלבד. הנשים המבוגרות במדינה חושבות שאישה אמורה להיות בביתה, ולא באף מקום אחר – עד שהיא מגיעה לקברה.

כאשר אמאל קמה בבוקר, היא מתארגנת ויוצאת ללימודים יחד עם אחיה. בסיום הלימודים היא נאלצת להישאר בבית הספר שעתיים נוספות, עד שגם יום הלימודים של אחיה יסתיים – משום שאסור לה ללכת ברחוב ללא הליווי שלו. את ימיה מבלה אמאל בעיקר בשינה, בעיקר משום שאין לה הרבה דברים אחרים לעשות. כל יום בחייה של אמאל דומה לקודמו, ולזה שיבוא אחריו. כלא ללא מפלט.

לפרטים ויצירת קשר, חינם ללא תשלום:

שבויות – המחלקה למניעת התבוללות, לסיוע, דיווחים ותרומות:

טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il