מגזין

"אנחנו אנשים של הכנרת, הבייבי הלאומי": מוטי דותן בראיון מרתק

מוטי דותן נבחר באחרונה לתפקיד יו"ר רשות כנרת. בראיון מרתק הוא מספר על 17 שנים בהן כיהן כראש מועצת גליל תחתון, ועל התדהמה שחש כשראה גוויל של ספר תורה משמש כעטיפה של תעודת קצין נאצי

| י"ט אדר ב' התשע"ט |
הכנרת (צילום: דוד כהן / פלאש 90)
אא

"אדם שרוצה להיבחר לתפקיד ראש רשות צריך לדעת שהוא בא לשרת את התושבים, בעיקר את המוחלשים", אומר מוטי דותן שעמד בראש מועצת גליל תחתון ב-17 השנים האחרונות, ונחשב לאחד מראשי הערים הותיקים והמנוסים. באחרונה נבחר מוטי לכהן בהתנדבות כיו"ר רשות הכנרת. "התכונה הכי חשובה של מנהיג היא להיות אוהב אדם", הוא מחדד, "אחת הבעיות הכי גדולות בקרב חלק מנבחרי הציבור היא האגו. לעיתים הם לא מבינים שהם נבחרו כדי לשרת. אם כי המנהיגים שאני מכיר בכפר תבור ובגליל תחתון הם צעירים מצוינים".

עד לפני 5 חודשים מוטי עמד בראש מועצה ששטחה משתרע על פני כ-190 אלף דונמים, והיא חולשת על 17 יישובים ו-3 כפרי נוער: הודיות, כדורי וכפר הנופש לילדים חולים 'נהר הירדן'. כאמור, באחרונה נבחר לכהן כיו"ר רשות הכנרת. "יש לנו חורף גשם ומבורך", הוא אומר  "מצב האגם יוצא מן הכלל - אומנם כמות המים לא מספיקה לכנרת מלאה, אבל מצבה בהחלט משופר לעומת השנה שעברה. אנחנו אנשים של הכנרת - כשיורד גשם והמפלס עולה אני צוהל ורץ. הכנרת חשובה לכל עם ישראל. בכל פעם כשיורד גשם חברים מהמרכז מתקשרים: 'נו, מה מצב הכנרת? היא עלתה?' כשהיא עולה ב-2 ס"מ – זה גורם למצב רוח לאומי חיובי. אגב, לא רק לאנשי טבריה אלא גם לתושבי תל-אביב, רעננה וכל הארץ. הכנרת היא משאב לאומי לא רק בגלל מי השתייה אלא גם בהיבט של תיירות, נופש ופנאי. הכנרת היא סמל לאומי במיטבו". 

מוטי דותן (צילום: פלאש 90)

 

הכנרת עולה: חסרים קצת פחות מ-4 מטרים עד לקו העליון האדום

אחרי רצף של 5 שנות שפל, הכנרת – הבייבי הלאומי, שוב מתמלאת במים וגורמת לקורת רוח. מתחילת עונת הגשמים עלה המפלס בלמעלה מ-2 מטרים כך שכיום המפלס עומד על 212.195-. מתחילת החורף עלתה הכנרת ב-2.4 מטרים - עד לקו האדום העליון חסרים קצת פחות מ-4 מטרים. ירידה מתמשכת של המפלס שיוותה לאגם מראה מצומק, מוזנח, עצוב ובעיקר מדאיג. אשתקד, בגלל הירידה הדרסטית, נחשפו צלעות של סירה ענקית ליד תל בית ירח, וגם רצועות חוף נרחבות התגלו סביב האגם הלאומי. רשות המים הודיעה בשעתו שהבצורת הרביעית ברציפות גרמה להתייבשות מעיינות בגליל, שמעולם לא יבשו, וגם לשפל חסר תקדים במקורות נהר הירדן.

לא רק תדמיתו של האגם הלאומי ניזוקה כשלא יורדים גשמים - בעקבות בצורות חוזרות ונשנות בשנים האחרונות ושינויי האקלים, התמעטו הזרימות בנחלי האיתן בארץ, לרבות הנחלים שמזרימים מים לכנרת. כתוצאה מכך, המערכות הטבעיות באזור הצפון, ובייחוד באגן ההיקוות של הכנרת, חשופות ופגיעות יותר לרבות לחשיפה לזיהומים שונים - בריאותיים וסביבתיים.

כך, בחודשי הקיץ האחרונים עשרות רבות של אנשים שטיילו בנחלי הצפון חלו בעכברת - מחלה זיהומית זואונוטית (עוברת מבעלי חיים לאדם), הנגרמת על-ידי חיידק. בהיעדר טיפול היא עשויה לגרום לתסמינים קשים כמו דימום מהריאות, דלקת קרום המוח, וסיבוכים נוספים עד כדי מוות. על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, בקיץ 2018, בעקבות התפרצות מחלת העכברת הגיעו 637 מטיילים לבתי החולים בשל חשש להידבקות; 152 מקרי אשפוז התרחשו בשל העכברת; נחלים רבים נסגרו לטיול; ונגרמו נזקים כספיים כבדים לתיירות בצפון הארץ.

הסיבות העיקריות להתפרצות הן מיעוט הזרימה בנחלים, טמפרטורה גבוהה האופיינית לחודשי הקיץ, בקר וחיות בר הצורכים מי נחל ושוהים במים עצמם תוך הפרשת צואה ושתן. יצוין כי הממשלה אישרה באחרונה את תוכנית המשרד להגנת הסביבה להוצאת הבקר מערוצי הנחלים באגן הכנרת והפחתת הסיכון למחלות זיהומיות בנחלי הצפון.

הכנרת - ימה בצפון מזרחה של ישראל, היא אגם המים המתוקים הגדול בארץ ישראל, והימה המתוקה הנמוכה ביותר בעולם. בעבר סיפקה הכנרת כרבע מצריכת המים בישראל, אך בעקבות ירידת מפלס המים, פרי שנות בצורת בשנים האחרונות, פחתה שאיבת המים מהאגם. תחתם מסופקים המים דרך מתקני התפלה, וכיום הכנרת מספקת רק 2 אחוזים מסך הצריכה. חלק מהמים ששואבים מוזרמים לממלכת ירדן, במסגרת הסכם השלום.

לפני כעשור השתנה הסטטוס בסובב כנרת, עת נחקק חוק שמתוקפו הוקם איגוד ערים כנרת שאמון על הסדרת הטיפול בחלק מחופי הכנרת. "עד אז 'השתלטו' על חופי הכנרת גורמים פרטים והכנרת לא היתה מונגשת לעם ישראל", אומר מוטי, "הקמת האיגוד נועדה להביא את הכנרת לעם ישראל, הרי הכנרת היא של הציבור. היא משאב לאומי שלא שייך לגורם כזה או אחר. ישנה השקעה גדולה בהסברה על שמירת הכנרת וחופיה, והיום, לשמחתי, כבר כמעט לא רואים השלכת פסולת במקומות ציבוריים".

אחד מתחומי אחריותו של מוטי הוא שימור קרקע תחום הכולל 2 היבטים מרכזיים: שמירה על כנרת נקייה מזיהומים והגנה על האדמות החקלאיות שנמצאות מסביב לאגן הכנרת. מוטי: "טיפול נכון במטעים ובחלקות החקלאיות מונע סחף של אדמה בעונת הגשמים. הנזק שנגרם כפול: האדמה שנסחפת נשטפת לנחלים ולאגם הלאומי, מה שמחייב תחזוקה, וכן החקלאים שנדרשים להביא אדמה – מה שגורם לנזקים כספיים גדולים מאוד. מלבד זאת, תזוזות קרקע פוגמות בכושרה של האדמה להניב יבולים. שימור קרקע הוא אמצעי הגנה המאפשר שימוש נכון ויעיל בקרקע כך שהאדמה לא תישטף. בכך אנחנו שומרים על ערוצי הנחלים נקיים וגם על הכנרת". בעניין הזה מבוצעות פעולות שונות בהן הגדלת ספיגת מי המשקעים, ריכוז זרימת המים שלא נספגו לאפיקים מוסדרים ומוגנים והגדלת עמידות הקרקע בפני גורמי הסחף".

שגרת השיקום והטיפוח לא פוסחת על נהר הירדן, שבמשך שנים סבל מהזנחה. הנהר העובר בשבר הסורי אפריקני, לאורכה של ארץ ישראל מצפון לדרום, הוא אחד הנהרות המפורסמים ביותר בהיסטוריה, ואורכו הכולל, ממקורותיו למרגלות החרמון ועד ים המלח, הוא 251 ק"מ. מוטי: "הירדן נמצא בתהליך שיקום ומושקעים בתהליך מיליוני שקלים. כיום, מצב הירדן הרבה יותר טוב – זרימת המים יפה ועשו מעט שינויים בתוואי. הנהר במקום אחר לגמרי לעומת שנים עברו, וכמובן שממשיכים לטפל בו. כשהנהר לא היה מטופל כל מי שעבר במקום זרק לכלוך, ואפילו ניתבו אליו מי ביוב. היום זה לא קורה כמובן, והמטיילים טובלים במי הירדן שהוא אתר תיירות ואתר טבע שמהווה את הנוף שלנו. זה מה שנשאיר לדורות הבאים. גם האכיפה הוגברה בשנים האחרונות - הציבור מבין שצריך לשמור על הנחלים".

 

פרש אחרי 17 שנים: "זכות להיות ראש מועצה"

מוטי (69) כיהן כראש המועצה מאז תחילת שנות ה-2000. בשנים אלה הפכו חלק מ-17 היישובים של הגליל התחתון ובפרט גבעת אבני והכפרים חיטים וזיתים ליישובים אטרקטיביים עבור תושבי טבריה והסביבה שביקשו להמשיך להתגורר בקרבה לעיר הולדתם, ובאותה הנשימה, ליהנות מהמרחבים הירוקים. בבחירות האחרונות מוטי סיים כהונה בת 17 שנים כראש מועצה, עת שהחליט לא להתמודד פעם נוספת. "אחת ההחלטות הכי קשות שקבלתי היו לא להתמודד פעם נוספת", הוא משתף, "המועצה היתה בעשייה אבל הקשבתי לאשתי והחלטתי שצריך לתת הזדמנות להנהגה צעירה וחדשה. היתה לי הזכות להיות ראש מועצה. כיום אני בעשייה התנדבותית ומכהן כיו"ר ארגון חינוכי".

בתקופת כהונתו החלו תהליכי ההקמה של היישוב שיבולת המבוסס על מודל של כפר שילוב, הצפוי לקום על הר טוראען, היישוב הערבי הסמוך. זה לא מפתיע. מוטי היה ידוע ברגישותו לאוכלוסיה עם צרכים המיוחדים, החל מדאגה להסעות למוסדות החינוך וכלה בפעילות נמרצת להקמת היישוב הקהילתי שיבולת, יישוב שכאמור אמור לשלב בין שתי הקהילות (היישוב נמצא בתהליכי הקמה). כמו כן, בתקופתו הוקם כפר הנופש לילדים חולים 'נהר הירדן', ובית הספר לילדים על הספקטרום האוטיסטי בכדורי. "מי שרוצה להיבחר לתפקיד ראש הרשות צריך להבין שהוא בא לשרת את התושבים, ובעיקר את המוחלשים. התכונה הכי חשובה של מנהיג היא להיות אוהב אדם. אחת הבעיות הכי גדולות של חלק מנבחרי הציבור היא האגו - הם לא מבינים שהם נבחרו לשרת. יחד עם זאת, המנהיגים שאני מכיר בכפר תבור ובגליל תחתון הם צעירים מצוינים".

 

פרשת תוכחה: שליח המצווה שהחזיר את הגוויל

מוטי הגיע לכפר חיטים ממרכז הארץ בעקבות רעייתו. הוא גדל בפתח תקווה והתחנך בבני עקיבא ולמד בישיבה תיכונית. בשנים הראשונות היה רועה צאן בכפר חיטים, ריכז את ענף הצאן וענף המשק והנוער. בין היתר עבד מטעם המחלקה להתיישבות של סוכנות יהודית בשיקום יישובים שנקלעו לבעיות כלכליות. "אני אדם מאמין", הוא אומר ומספר את הסיפור המופלא על גוויל של ספר תורה בן 400 שנה, שבמשך למעלה מ-60 שנה שימש כעטיפה של תעודת קצין נאצי, עד שב"ה הגיע לידיים יהודיות, ומצא דרך מוטי את מנוחתו בארץ ישראל - בידיו הנאמנות של הרב דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק.

לפני כ-10 שנים נסע מוטי, דור שני לניצולי שואה, לטקס לציון 25 שנות ברית ערים תאומות עם מחוז הנובר שבגרמניה. האירוע נערך עם כל כללי הטקס האירופאים. המוזמנים הגיעו לטירה ישנה, ותוך כדי קוקטייל שאפשר לכולם לנהל שיחות שקטות, קיבל לידיו מוטי מעטפה עבה ועליה כרטיס ביקור של חבר פרלמנט בממשלת גרמניה - דור שני לקצינים הנאצים ימ"ש. 

"כמו כל הסובבים, גם אני דיברתי עם המוזמנים, הסתובבתי ביניהם, בהמתנה עד לטקס. לפתע ניגש אליי בחור ונתן לי מעטפה עם כרטיס ביקור. מאחר שהייתי עסוק באנשים שבאו ללחוץ את ידי, לא מיהרתי לפתוח אותה, ומיד הכנסתי אותה לכיס. הרגשתי שהמעטפה קצת קשיחה, ואני מודה שהסתקרנתי, אם כי חשבתי שזאת תרומה למועצה. באיזשהו שלב זזתי הצידה, פתחתי את המעטפה ונדהמתי: ראיתי תעודה של קצין נאצי עטופה בגוויל של ספר תורה.

(צילום: אלבום פרטי)

"על גבי כרטיס הביקור הופיע שמו של חבר הפרלמנט בממשלה הגרמנית - דטלב הרציוג. כמובן שרצתי לחפש אותו, הייתי חייב לברר איתו מה פשר התעודה שנתן לי. כשמצאתי אותו בין האנשים אמרתי לו שאנחנו חייבים לדבר. הוא ניסה לדחות אותי ליום אחר, אבל התעקשתי שזה חשוב ביותר. אני זוכר היטב את השיחה בינינו. יצאנו החוצה והתחלתי ללחוץ עליו להוציא מידע, מאיפה זה הגיע? הוא חשש שהטקס יתחיל אבל הרגעתי אותו שאני חתן האירוע, ולא יתחילו בלעדי.

"בשיחה שנמשכה חצי שעה הוא סיפר לי שכמה חודשים לפני האירוע אביו מת בחלוף שנתיים בהן היה חולה. הבן נהג לבקר אותו אחת לחודש, וכמה שבועות לפני מותו, אביו אמר לו שהוא שמע על ברית הערים התאומות בין גליל תחתון לבין העיר בגרמניה והוא רוצה לספר לו סוד ששמר 60 שנה.

 

"בכל פעם שאני מספר את הסיפור הזה - הציבור נדהם"

בנו של הקצין הנאצי לשעבר סיפר על הווידוי המצמרר של אביו: "תדע שכל מה שאמרו שעשו ליהודים זה נכון. חשוב שתדע שאני השתתפתי בזה. הייתי טייס, ובסוף המלחמה אחרי שהשמידו את חיל האוויר שלנו, צירפו אותנו לכוחות חי"ר והתפקיד שלנו היה לחזור אחורה להשמיד כל זכר של העם היהודי. אותי שלחו לליטא. איפה שראינו בית כנסת או בית יהודי הרסנו והשמדנו. כשהגענו לבית כנסת שרפנו אותו, וכשעמדנו בחוץ התחיל לרדת גשם, ואני פחדתי על תעודת הקצין שלי, שמא תיהרס מהמים. זכרתי שהספר הקדוש של היהודים עשוי באיכות טובה, אז רצתי פנימה, גזרתי חתיכה ועטפתי את תעודת הקצין. עכשיו תיתן את זה ליהודים שאיתם יש קשר".

כשמוטי שמע את הסיפור הוא הוכה בתדהמה: "אספתי את חברי המשלחת והראיתי להם הגוויל שנלקח מספר דברים פרק כ', פרשת התוכחה ועליו כתוב: 'ומצוק אשר הציק לך אויבך'. ואני תמה האם זה מקרי? איך ייתכן שמכל הספר תורה שנשרף, הוא לקח דווקא את הפרשה הזאת?!".

(צילום: אלבום פרטי)

"אחרי שהגעתי ארצה, דבר ראשון באתי לאבי ז"ל, ניצול שואה בעצמו, וסיפרתי לו על המפגש. בעקבות המקרה הזה, אבי שהיה בן ה-93, והמעיט לדבר על מה שעבר בשואה החל לספר. זאת בהחלט היתה סגירת מעגל".

בשלב הבא, החליט מוטי שהוא מוסר את הגוויל ליד ושם, אולם טלפון מהרב דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק, שינה את התמונה. "הרב גרוסמן שמע על הגוויל וביקש לראותו", נזכר מוטי, "כשהוא ראה את הגוויל הוא התחיל לבכות. הרב ביקש שאשאיר לו העדות לצורך הקמת מוזיאון לילדים שנרצחו בשואה, וכך עשיתי, כאשר לי עשו עותק שנאמן למקור. עד היום התעודה הזאת צמודה אליי, היא נמצאת באוטו, ובכל פעם שאני מספר את הסיפור על פרשת התוכחה אנשים בהלם".

"כבן לניצולי שואה הרגשתי שמחה גדולה על שעם ישראל נשאר חי והצליח לשרוד למרות הניסיון להשמידו. בכל הזדמנות בה אני מספר על הדרך שעשה הגוויל עד שהגיע אלי אני מסיים את דבריי ואומר: 'תראו, אנחנו האומה היחידה בעולם שבמשך 3,000 שנה משמרת את ספר התורה שלה'".

(צילום: אלבום פרטי)

למוטי כואב על היחס לניצולי השואה: "אני לא כועס על מכחישי שואה כמו שאני כועס על היחס שלנו לשורדי השואה, שמלבד הצורך בסיוע כלכלי, לעיתים הם צריכים להתחנן לא להיות בודדים. הבדידות היא בעיה גדולה יותר מהקושי הכלכלי. כל חודש נפטרים שורדי השואה. עד לפני כשנה הייתי חבר בוועדה לקרן ניצולי השואה, שם ראיתי כמה צריך להילחם על זכויות שמגיעות להם. אם אנחנו לא יודעים לכבד את אלה שעברו תופת, צריך לעשות חשבון נפש, ולא רק לגביהם, אלא בכלל. המדינה צריכה להעלות על נס את דור המייסדים והשואה מכל העדות".


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 3.5 (75 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים