האב השכול שנלחם בקטל בדרכים: "הבן שלי לא יחזור לחיים, אבל אני יכול למנוע את האסון הבא"

לפני ארבעה חודשים שכל ארז דינר את בנו כפיר בן ה-23, שנהרג על כביש 232 בהתנגשות עם משאית. מדובר באחד הכבישים היותר מסוכנים בעוטף עזה, שעליו נוסעות לא רק מכוניות פרטיות כי אם גם משאיות גדולות שמגיעות ממעבר כרם שלום ואליו, אוטובוסים שמובילים ילדים לבתי הספר ביישובי מועצת אשכול ואף כלי רכב חקלאיים. 

היות ומדובר בכביש צר ומסוכן במיוחד - מזה שנים ספורות מתנהל מאבק גדול מול משרד התחבורה, במטרה להרחיב אותו, אלא שהמאמצים ברובם נפלו בתוהו, וכרגע הוגבלה תנועת המשאיות לשעות מסוימות בכביש. 

אולם דינר לא מתייאש, ודווקא בתוך הכאב הגדול על האובדן של בנו - מוצא בו את הכוח להילחם בדרכו שלו: דינר מגיע לכביש מדי יום כדי לתעד את המשאיות הגדולות שנוסעות על הכביש שלא בשעות המותרות, ואף עברות אחרות שנעשות עליו על ידי נהגים פרטיים. "רק ביום שני צילמתי 82 משאיות שנעו על הכביש בשעות שאסור להן", אמר דינר בראיון ל'ידיעות אחרונות'. 

את התמונות שהוא מצלם מעביר דינר לטיפול המשטרה - בתקווה שתרומתו זו תעזור להגביר את האכיפה בכביש המסוכן. לדבריו, את בנו כפיר הוא כבר לא יכול להחזיר - "אבל אני יכול למנוע את האסון הבא. מאז שכפיר נהרג, נספו בכביש הזה עוד חמישה בני אדם ולמרות שהמהירות המותרת בכביש היא 80 קמ"ש - אני רואה את הנהגים ממש דוהרים. התאונה הבאה היא רק עניין של זמן, ואעשה הכל כדי למנוע זאת".