במהלך השבעה על בנו בן ה-5: הרב מעוז שוקרון הקים ישיבה לקירוב לבבות

הרב מעוז שוקרון נולד בבת-ים כבן זקונים למשפחה שומרת מצוות. "הוריי הכניסו אותי לבית ספר חילוני, על אף שכל אחיי למדו בבית ספר דתי", הוא מספר. "לא ברור כל כך למה, אך כנראה שהיו כמה גלגולים שהייתי צריך לעבור שם. כשהייתי בכיתה ג' זכיתי לחזק שני חברים, וכשבגרתי, גם קיבלתי דרישת שלום מאחד מהם, שהוא חובש כיפה עד היום".

כשהגיע לכיתה ה', ביקש מעוז הצעיר מהוריו לעבור לבית ספר דתי. "הרגשתי שאני לא יכול להישאר יותר במקום חילוני, ומאז ועד כיתה י' למדתי במוסדות דתיים", הוא מתאר. "יחד עם זאת, כשהגעתי לגיל 16, התחלתי לרדת מבחינה רוחנית. לא התחשק לי ללמוד עד 20:00 בערב, ונגינה על הגיטרה שלי, אותה הכרתי כבר מגיל 6, משכה אותי הרבה יותר". הוא עזב את הישיבה, וביקש מהוריו ללכת לישיבה מוזיקלית, שהיתה באחד הישובים בשומרון. "אבי פחד מנסיעות לאזור הזה, ולא הסכים לדבר. לכן, אחרי הרבה לבטים התייעצויות, החלטתי לעבור לתיכון חילוני אינטרני, שבו לומדים רק לבגרויות. אמנם גם על כך אבא שלי לא שמח, אבל אני לא ויתרתי". כשהגיע לתיכון, היה הרב שוקרון חובש הכיפה היחיד בכיתה. "התביישתי להיות הדתי היחיד, ועם הזמן השיער שלי ארך והכיפה קטנה, עד שירדה לגמרי. עזבתי את הכל, והפכתי אפילו ל'אנטי' בכל מה שקשור ליהדות".

לא 'חזרה בתשובה', אלא 'קיום רצונו של אלוקים'

כשהיה בכיתה י"ב, הגיעה לכיתה שתחתיו נערה, שהתעניינה מאד ברוחניות. "היא גדלה בבית חילוני לחלוטין, עם סבא ניצול שואה שהיה אנטי, וכמעט בלי שום מסורת בבית. ובכל זאת, העיסוק ברוחניות משך אותה, וראיתי שהיא קוראת ספר על גלגולי נשמות", הוא מספר. "הסברתי לה שלימודי קבלה לא מתאימים לכל אחד, ובוודאי לא למתחילים, וכששאלה מה היא כן יכולה ללמוד, הצעתי ללמד אותה. עשיתי לה היכרות עם התנ"ך, והיו לנו שיחות רבות בנושאי רוחניות ויהדות".

עם הזמן, הקרבה בין השניים גדלה, ואז חל מפנה ביחסו של הרב שוקרון ללימודי היהדות של אותה נערה. "הדבר נגע לי באופן אישי, והפריע לי שהיא מתקרבת למה שאני עזבתי. רציתי לחיות את החיים שבחוץ, היתה לי אז להקה שהופעתי איתה בשבתות, וכשהבנתי שהיא עלולה להגיע לשמירת מצוות, התנגדתי בנחרצות. אמרתי לה שאני לא מסכים שהיא תלמד יותר יהדות, ובכל פעם שראיתי שהיא מקיימת מצווה מסוימת, ביקשתי ממנה שלא תעשה זאת שוב. היא, מצידה, התחילה ללכת עם חברה לשיעורי תורה, ורצתה מאד להתקרב". במשך שמונה חודשים היו השניים במאבק בלתי פוסק. "הצגתי לה את היהדות כקשה מנשוא, ואף הוספתי מדמיוני באופן מוקצן. אמרתי לה שחייבים ללכת עם חולצות גולף, שרוולים ארוכים, וחצאיות ארוכות עד הרצפה. סיפרתי לה על כך שאסור לברור, והיא חשבה שצריך לקיים זאת לא רק בשבת. אך בכל זאת, על כל דבר שאמרתי, היא אמרה 'מה באמת? טוב, אז אם זה מה שאלוקים רוצה, זה מה שנעשה'".

הנערה לא קראה לתהליך שעברה 'חזרה בתשובה', אלא 'קיום רצונו של אלוקים'. "יום אחד היא רצתה לדעת עד כמה אני רחוק, לקחה ספר תנ"ך ושמה אותו על הרצפה", הוא מספר. "אני, כמובן, מיד הרמתי ונישקתי אותו, והיא חייכה. יחד עם זאת, הוויכוחים בינינו היו רבים, ובאחת הפעמים היא בכתה ואמרה שלעולם לא נהיה מאושרים יחד. או שאני אהיה שמח והיא עצובה, או שהיא שמחה ואני עצוב".

הרב שוקרון סיים את לימודיו בתיכון, ובזמן שנותר עד הגיוס הציע לו חבר להגיע לביקור בישיבה בצפת. "אני כמובן התנגדתי", הוא אומר, "אך החבר אמר שרק אישן אצלו ומשם נצא לטייל". מעוז הסכים והגיע לצפת. כאשר סיפר לו החבר על רב גדול, החליט שעליו לפגוש אותו. "בסיום התפילה בבית הכנסת, ביקשתי מאחד הגבאים לשוחח עם הרב. הוא אמר שהרב עסוק והדבר לא אפשרי, ואני אמרתי לו שהגעתי במיוחד עד צפת רק בשביל השיחה הזו". לאחר שקיבל את הסכמת הרב, שאל אותו מעוז הצעיר שאלה מעניינת. "איך אני יכול למנוע מבחורה לחזור בתשובה?" לשאלתו, השיב הרב שאין כל אפשרות כזו, והציע לו לבוא ללמוד ולהתחזק בישיבה. לכך מעוז לא היה מוכן. "התנדבתי אז במד"א, היתה לי להקה, ובעיקר פחדתי מה יגידו. בנוסף, רציתי לכייף, לנסוע לחו"ל, ולהרגיש שאני ממצה את עצמי".

הביקור בצפת הסתיים, ומאז התקשה מעוז להירדם בלילות. "כל הזמן חשבתי על כך שאני יודע שהיהדות היא האמת, אך יחד עם זאת רוצה לעשות מה שבא לי וליהנות מכל העולמות. פחדתי מאד מה יגידו עליי החברים, והקרע הזה בתוכי לא נתן לי מנוח".

מיד אחרי חגי תשרי, הוא התייצב בפתח הישיבה. "הרב אמר לי 'ידעתי שתחזור', והתחלתי להיכנס לשיעורים ולעשות בירור עמוק עם עצמי. במוח ידעתי את האמת, אך היה לי קשה לכפות אותה על הלב, שרצה דברים אחרים. באחת הפעמים, שכולם בישיבה הכינו ציציות, אני לא רציתי. הרב ביקש ממני להכין בכל זאת, ולשים את הציצית עליי. לאחר שעשיתי זאת, קראתי שאחרי המעשים נמשכים הלבבות, והחלטתי שזו תהיה התשובה שלי, ואכפה את המוח על הלב. בתחילה לבשתי את הציצית כשהיא בתוך המכנסיים, בלי כיפה עדיין, וכשחזרתי הביתה אמרתי לאותה נערה שאני רוצה לחזור בתשובה. שנינו זכינו להתחזק, ולהקים את ביתנו יחד".

כמה שנים אחר כך, הכיר הרב שוקרון את הרב אליעזר שלמה שיק זצ"ל, והחל להתקרב אליו. "התחלתי תהליך חדש של התחזקות בעבודת ה', באמונה, בתפילה, בהשתפכות הנפש, וקיבלתי הרבה כוחות ועוצמות. למפרע ראיתי עד כמה הכוחות האלה עזרו לי אחר כך, כשבניהו בננו ז"ל נהרג בתאונת דרכים".

לעילוי נשמת הילד: מפעל עצום להפצת יהדות

בני הזוג עברו להתגורר בבית אל. שם ספגו מכה כואבת, כאשר בנם בניהו בן ה-5 נהרג בתאונת דרכים קשה בעת שיצא מהגן. "במהלך השבעה על בניהו, ארגנו שיעור אצלנו בבית, והגיעו אליו גם בני נוער מהישוב, כאלה שלא הייתי חולם שיבואו", מספר האב השכול. "השיעור הדליק אותם, והם ביקשו ממני להעביר שיעורים נוספים גם במועדון הנוער. במשך שמונה חודשים העברתי שם שיעורים שלוש פעמים בשבוע, והבחורים שהיו מחוץ למסגרת, התחילו להתקרב".

ההתקרבות הלכה והתעצמה, עד שבני הנוער ביקשו מהרב שיקים להם בית מדרש, לתקופה שאחרי בית ספר תיכון. "פתחנו ישיבה שנקראה על שם בננו 'תפארת בניהו', ובה למדנו בשעות הבוקר ואחר הצהריים. הלימודים כללו תנ"ך, הלכה ואמונה, וכל זה באופן שמראה עד כמה התורה היא מתוקה. המשכנו גם עם שיעורי ערב שפתוחים גם לקהל הרחב. היום, שלוש שנים וחצי אחרי הקמת הישיבה, 8 בוגרים שלנו כבר זכו להקים בתים נאמנים בישראל", מתרגש הרב שוקרון. "אחד הדברים המדהימים הוא, שהמקום מוחזק על ידי מעשרות שנותנים תלמידים ובוגרים של הישיבה. ועם המעשרות והמבנה שתרמה המועצה, אנחנו ממשיכים הלאה".

הרב מעוז שוקרון במסירת שיעור לתלמידיו

מפעל הפצת התורה המשיך, ועבר גם ללימוד עם בני נוער צעירים יותר. "גם הם כבר היו מחוץ לישיבות, אך ידעו איפה האמת, ורק המשיכה אחרי הנאות החיים הוציאה אותם. עם הזמן גם צעירים אלו התקרבו, ואפילו קנו מצלמה כדי להסריט את השיעורים ולהעלות אותם לרשת. זכינו להוציא גם שתי חוברות: 'סם החיים' - על התמכרויות והיציאה מהן, ו'הדרך למהפך' - העצמה אישית וחיזוק הרצון. יש גם ספר נוסף שייצא בהמשך, והוא 'דרך אמונה בחרתי', על סיפור מותו של בניהו ז"ל".

"לפני שבע שנים", מסיים הרב מעוז את דבריו, "הייתי אצל צדיק גדול, והוא אמר לי שעליי להקים מפעל לקירוב לבבות. צחקתי אז בליבי, כי לא הבנתי על מה הוא מדבר. בנוסף, אחרי הפטירה של בניה, אשתי אמרה לי שעליי ללכת לעבוד עם הנוער. אמרתי לה שאני לא יודע איך להגיע אליהם, ושאם ה' רוצה, הוא ישלח אותם אליי. באותו שבוע הגיעו אליי לשיעור שמונה חבר'ה בלי כיפות, ומכאן הכל התחיל. הרב הצדיק אמר לי אז שעליי להקים משהו גדול, שיהיה מחוץ לגבולות היישוב, ובאמת השאיפה היא לגדול הלאה, שכן הצימאון שרואים בשטח הוא גדול מאד".

איך זה מרגיש לאבד בן באותה נשימה שבה הקב"ה מזכה בבן חדש? זה בדיוק מה שקרה לרב מעוז שוקרון, כאשר מאז הוא לא מפסיק להתחזק ולחזק אנשים באמונה, שלדבריו גדלה אלפי מונים מאז. צפו בסיפורו שלא הותיר עין יבשה, באדיבות 'אור לנוער':