ט"ו בשבט

למה, בעצם, לגור בישראל, ועל מה צריך להקפיד כשעורכים קניות בשוק?

תושבי הארץ זוכים לקיים מצוות התלויות בארץ, ביניהן מצוות תרומות ומעשרות. כמה חשוב לשים לב לגודל הזכות במצוות אלו

| י"א שבט התשע"ט |
(צילום: shutterstock)
אא

עם ישראל אוהב חגים, במיוחד בתוך חורף ארוך ושגרתי, נחמד שיש לפחות 'ט"ו בשבט' באמצע... למען האמת המשמעות ההלכתית של ט"ו בשבט כ'ראש השנה לאילנות' כפי שמופיע במשנה במסכת ראש השנה, אינה אלא לענין הלכות מעשרות וערלה, ולכך שפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט נחשבים כיבול השנה הקודמת – ויש לעשר אותם בנפרד מיבול השנה הבאה, וכמו כן לענין קביעת פירות השנה השלישית והשישית שהן 'שנות מעשר עני' ולמנות לפי תאריך זה את שלושת השנים האסורות באכילה.

כל שאר העניינים כמו אכילת פירות ארץ ישראל וברכות על הפירות בכלל, הם מנהגים יפים שיש להם מקור – ומעניין שלמיעוט ידיעתי המקור הקדום ביותר הוא ב'מגן אברהם' על השולחן ערוך (אורח חיים קל"א סקט"ז) שם הוא כותב 'ונהגו האשכנזים להרבות במיני פירות של אילנות בט"ו בשבט', למעשה המנהג התפשט אף יותר אצל בני עדות המזרח והוא מופיע גם בכף החיים ובן איש חי שהם פוסקים מאוחרים יותר. אולם כל אלו הם מנהגים חביבים שאינם חובה ואינם עיקרו של יום... בודאי יפה ונעים ונחמד לשבת באוירה משפחתית ולברך על פירות ולענות אמנים, ואם אומרים פסוקים ומדרשים על הפירות ומתפללים תפילות - הרי זה משובח.

 

אילו הייתי מורה

אילו הייתי מורה בבית ספר, או אפילו 'מלמד' בחיידר הייתי מנצל את ההזדמנות ללמד את הילדים על מצות המעשרות שהיא כאמור המשמעות העיקרית של ט"ו בשבט. העובדה שאנו זוכים לאכול מכשרויות מהודרות המבצעות עבורנו גם את מצות המעשרות – גורמת לחוסר מודעות כמעט מוחלט למצוות תרומות ומעשרות, (אם כי כמובן התועלת מרובה מאד במניעת מכשולות).

במשך הרבה מאות שנות גלות לא היתה כל הזדמנות לקיום המצוות הללו והמודעות והידע עליהן היו אפסיים, גם תלמידי חכמים לא למדו זאת בדרך כלל – כיון שלא היו אלו הלכות מעשיות. שיבת ישראל לארצו והתפתחות החקלאות שהיתה ענף עיקרי – עוררו את הנושא בהיבט ההלכתי, גדולי ישראל שהיו כאן בארץ נרתמו לברר את המצוות הללו, וזאת יש לציין עשו כבר תלמידי הגר"א שעלו לפני מאתיים שנה, (ויש לציין גם במיוחד את ספר 'ערוך השולחן העתיד' שנכתב על ידי רבי יחיאל מיכל אפשטיין רבה של נובהרדוק) ולאחר מכן הרב קוק ואחרים ובמיוחד החזון איש שבירר והנחיל את כל ההלכות התלויות בארץ ודאג להחדרתן ויישומן בציבור שלא היתה לו כל מודעות.

אילו הייתי מורה... הייתי מספר זאת לתלמידי, ומשוחח איתם על גודל הזכות שזכינו למצוות הללו שדורות רבים לא הכירו, מצות תרומות ומעשרות ושאר המצוות התלויות בארץ... אולי היינו לומדים קצת את ההלכות – ומזכירים גם את החובה לדאוג לכשרות רצינית גם כאשר קונים ירקות בשוק כדי לוודא שהופרשו מהם תרומות ומעשרות (לא רק כשקונים פירות בהם יש לחשוש גם לערלה).

וכדאי להזכיר כאן רעיון נפלא שאמר 'הרב מבריסק' מדוע רק בברכת 'מעין שלש' אנו מזכירים 'ונברכך עליה בקודשה ובטהרה'? משום שבפירות ארץ ישראל ישנה מצות מעשר שני שאותו מעלים לירושלים (או את דמי פדיונו) ואוכלים אותו בקדושה ובטהרה. ימים אלו של ישיבה בירושלים ואכילת 10% מהפירות או תמורתם היו ימים של חוויה רוחנית והתעלות לחקלאי היהודי ולמשפחתו...

 

האדם עץ השדה

אני חושב שהתלמידים שלי עשויים לשמוע על 'האדם עץ השדה' והייתי רוצה לספר להם גם שהאדם הוא גם עץ וגם אדמה... כן, הוא נקרא אדם כי מן האדמה לוקח, וזה בא לרמז לו שהוא צריך להצמיח... כח הצמיחה הוא מאד עיקרי באדם, הוא גם אדמה וגם עץ, עליו להיות מקור היניקה של הצמיחה ועליו גם להוציא את הפירות, פירות של מעשים טובים ('עיקר פירותיהם של צדיקים מעשים טובים' רש"י בראשית ו' ט' מחז"ל) וגם אם יזכה יוציא פירות של חידושי תורה.

כשם שכל אדמה יש לה תכונות להצמיח פירות אחרים, ולעיתים גם באותו פרי הטעם משתנה בהתאם לסוג הקרקע והאקלים, כך גם חידושי תורתו של אחד אינם דומים לחידושי תורתו של חברו 'הקרקע' – האישיות הלומדת ומצמיחה, ו'האקלים' - הוה אומר הסביבה התורנית והאסכולה בה הוא לומד – משפיעים על טעם הפירות ועסיסיותם. יחד עם זאת אזכיר להם ולעצמי, שגידול עץ דורש עמל וסבלנות, צריך לנכש ולשמר לעדור ולרסס... לוקח שנים עד שרואים פירות וגם אם יש פירות במהירות צריך להמתין, יש איסור ערלה. העיקר תלוי בהשקעה ובתפילה, ויחד עם תפילה על האתרוג שנהוג להתפלל עליו בט"ו בשבט -  כדאי לבקש שנזכה לחדש חידושי תורה יפים ונקיים (בלי 'בלאטלאך').

 

וגם קורטוב של פנימיות

האדם הוא עץ אבל הוא 'עץ הפוך' הוא עומד על הקרקע וראשו מכוון כלפי מעלה, האמת היא ששרשיו הם בעליונים ונופו – ענפיו לכיוון מטה. בקיצור האדם עומד בעצם הפוך השרשים למעלה והעץ למטה (מהר"ל). השרשים של האדם בצלם אלקים שבו, במידות העליונות, ולכן הוא יונק את אישיותו משבע המידות המוזכרות בפסוק שאנו אומרים כל יום לך ה' הגדולה (=חסד) והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ (=יסוד, חיבור שמים וארץ רוח וחומר) לך ה' הממלכה (=מלכות).

כנגד שבע המידות השרשיות הללו מכוונים שבעת המינים, ולמרבה ההפתעה גם שבע האומות שכבשנו בארץ ישראל (רבי צדוק הכהן בשם רבו). אינני יודע אם הכונה שכל אחד מהמינים מסוגל לטיפוח מידה מן המידות אבל בודאי שזה מורה על כך שבטבעה של ארץ ישראל קיימות שבע המידות הללו והיא מצמיחה גם פירות וגם אנשים בעלי התכונות האלו, לטוב או למוטב. האומות שהיו בארץ היטו את שבע המידות לצד הרע והיא ניטלה מהם וניתנה לעם ישראל שתפקידו לעבוד את ה' בכל המידות הללו בצד הטוב.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.5 (82 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים