הרב עובדיה יוסף: כיצד זכתה הרבנית לילדים יראי שמיים?

כל מה שעשתה בחייה ודאי מידה היתה זאת, שלי ושלכם שלה הוא , כל הספרים שחיברתי הם הודות לה.

זכור אזכור לה את חסדה עמדי, כשבקשתי להדפיס את ספרי שו"ת "יביע אומר" חלק ב', ולא היה לכסף מוצא, הייתי בן שלושים ושלוש לערך, אך כמו שאמרו רבותינו 'יזכור לו יום המיתה', הייתי חושב לעצמי אם אלך מהעולם ואשאיר את הכתבים האלה, מי ידפיס אותם? וכשהיא ראתה את צרתי באה והגישה לי סכום נכבד של מאתיים לירות מאשר קמצה מעיסתה, כדי שאוכל להתחיל בהדפסת הספר. כמובן שהעתרתי עליה ברכות רבות.

- מאיפה יש לך מאתיים לירות?

היה אז קיצוב של כרטיסים, כל אחד היה קונה על פי התלושים שבידו, הרבנית לא היתה קונה דברים שהם מותרות, מסרה את התלושים לחנווני והוא היה נותן לה במקומם כסף, ומכסף זה הדפסתי את יביע אומר חלק א', ומהכסף של חלק א' נדפס חלק ב' וכך כל הסידרה, כל התורה משלה! "שלי ושלכם שלה הוא"!

הרבנית מרגלית עליה השלום טרחה בעשר אצבעותיה עוד בימי בחרותי לאפשר לי ללמוד תורה, ומידה היתה זאת לי להתעלות בתורה, ואחר כך לחנך את בניה לתורה, שיהיו תלמידי חכמים באמת, לא להיות שרי ממשלה ולא חברי כנסת, ולכן זכתה בחייה לראות את כל בניה תלמידי חכמים ומרביצי תורה בישראל.

חינכה את בניה ובנותיה שלא להפריע לי. היא היתה תופסת את הילדים בידה, וגידלה וחינכה אותם בתבונות כפיה בתורה ויראת שמים. אם היה צריך לפעמים איזה עזרה הייתי בא, אך היתה עומדת על המשמר.

היתה עומדת כמו שומר בפתח ועושה ככל יכולתה, לא נותנת לאנשים לבוא להפריע לי לבטל אותי מלימוד התורה.

יסוד ישיבת חזון עובדיה

זכורני כאשר פתחתי את ישיבת חזון עובדיה, היה חסר לי כסף לשיפוץ הישיבה ולריהוט ולספריית הישיבה. באה המנוחה ואמרה לי, הרי יש לי כסף חסכון בבנק במשך עשרים שנה (לעת זקנה), למה לי כסף? קח אותו למען הישיבה, וכן עשיתי. 'ותשחק ליום אחרון'.

כשהיתה פוגשת את הגביר אדמונד ספרא ע"ה, היתה פונה אליו בחכמה ובתבונה ובמתק שפתותיה לעזור לפיתוח הישיבה שלנו, ותהיה לו זכות בעולם הבא, ואף הוא לא היה משיב את פניה ריקם, ולמען כבודה וכבוד התורה היה תורם בעין יפה לטובת הישיבה, וזכות התלמידים שלמדו בישיבה תגן עליו בעולם האמת. וגם זכות התלמידים הללו תגן עליה, אשר מידה היתה זאת להרחיב את גבולות התורה.

"זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"

בבחרותה היו כמה בחורים עשירים מאוד אשר רצו שתתן להם את ידה לנישואין, אך כשראתה שאינם בני תורה, בזה להם ולעגה להם. אולם כשהציעו אותי אליה, נענתה מיד על אף שהייתי אז עני ואביון.

לאחר שמר חמי ר' אברהם פתאל זצ"ל חקר ודרש עלי אצל מורי ורבותי מישיבת פורת יוסף, ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל, והגאון ר"מ הישיבה רבי יעקב עדס זצ"ל, ודיברו בשבחי, והובאו הדברים לידיעתה, קיימה בעצמה "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף".

ואחר שזכינו להנשא חיינו בעוני רב, בחדר קטן אחד שהארון והשלחן והמטות מילאוהו מקיר אל קיר, והשתמשנו באור למפא של נפט, אף שהיה אז חשמל, היה זה ביוקר לפי מצבינו. וזה גרם שנאלצתי לרדת מצרימה.

ואחר כל התלאות אשר מצאתנו שם על ידי ועד הקהלה שכולם היו חופשים גמורים ללא דת ודין, ורבות סבלתי מהנהגתם, עד שזכיתי לשוב לארץ ישראל ולירושלים עיר הקודש. ולאחר מספר חודשים, נזדמן לי להיות יושב בשבת תחכמוני במחיצתו של צדיק וגאון הדור רבי ראובן כץ זצ"ל.

חובת הנשים לסייע ביד בעליהן

נשים כאלה לצערנו לא מצויות הרבה בדורותינו, אך ישמעו וילמדו לקח, אין לי ספק ב"ה יש לנו דור טוב, כל אלה שלומדים בסמינרים שלנו, סמינרים של תורה בודאי יש להן נשמה זכה, אך צריך לזרזן, 'אין מזרזים אלא למזורזים', צריך לזרז אותן ולחזקן, תדעו איזה תפקיד קדוש יש בידכן, אתן נישאות אחר כך לתלמידי חכמים, התלמידי חכמים האלה - 'לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא', כדי שילמדו אחר כך, 'ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים' , כדי שיזכו את הרבים, אין לך דבר יותר מזכות הרבים, זה לכבודו של הקב"ה.

מה עשית לכבודי?

כתוב בתנא דבי אליהו , האדם בא לאחר מאה ועשרים שנה, שואל אותו הקב"ה מה עשית לכבודי? אומר לו, רבונו של עולם למדתי תורה.

- למדת תורה? אתה נהנית, מה היה חסר לך, איזה זכות שלמדת תורה, היה לך כיף, 'יפה שעה אחת של לימוד תורה יותר מכל חיי העולם הבא', זה לכבודך עשית! אני שואל אותך מה עשית לכבודי?

צריך לומר לו, אני ביטלתי את התורה למענך, 'עת לעשות לה' הפרו תורתך' , הלכתי ללמד תורה לאחרים, כדי להכניס עוד אנשים תחת כנפי השכינה.

- זה באמת לכבודי עשית, אשריך ואשרי חלקך.

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן.