מפתיע: כך הרגיע רבי ניסים קרליץ זצ"ל את האישה האלימה שהתפרצה אל תוך ביתו

הדיון בבית דינו של רבי ניסים קרליץ זצ"ל (הערב, אור לכ"ג בתשרי - שנתיים לפטירתו) הסתיים, וא' יצאה נזעמת כולה. בעוד מספר ימים יצא פסק הדין, והיא חוששת מאוד שהיא לא תצא זכאית בדין.

א', אישה שהחיים לא האירו לה פנים, היתה ידועה ברחבי השכונה כאישה אלימה ונרגזת. כאשר התקרבה לכיוון ביתה, היא גיבשה את ההחלטה הבאה: 'אני לא אוותר. אני אגיע אל בתיהם של הדיינים, אצעק ואאיים. כך יחששו הדיינים מלהרשיע אותי', חשבה בליבה.

עוד באותו היום, הגיע א' לביתו של אחד הדיינים, והחלה במסכת אימיה. בליל שבת, הגיע 'תורו' של אב בית הדין – רבי ניסים קרליץ.

היה זה לאחר תפילת ערבית, כאשר פרצה האישה אל ביתו של הרב, והחלה בצעקות ואיומים.

בני המשפחה, שישבו סביב שולחן השבת, וניסו לטכס עצה מה לעשות.

והנה, נשמע קולו הרגוע של רבי ניסים: "הבה נקדש".

"מוכן אני לשמוע את כל טענותייך", אמר רבי ניסים לאורחת הבלתי קרואה, "אולם – בתנאי אחד".

בני המשפחה נדהמו: האם אבא הגדול מוכן לשמוע את טענותיה של אישה אלימה זו, כעת, במהלך סעודת השבת? והרי היא מתנהגת בחוסר עדינות בלשון המעטה.

האישה, שלא ציפתה לתגובה כה מתונה, השתתקה על מנת לשמוע מהו התנאי של אב בית הדין.

"אשמע אותך", חזר הרב קרליץ בניחותא, "אך כתנאי לכך אני מבקש שתשמעי איתנו קידוש, תטלי ידיים ותסעדי עמנו את סעודת השבת. לאחר מכן, אשמע את כל מה שיש בליבך".

האישה הצטרפה לסעודה בבית קרליץ. סעדה את ליבה בחלות, דגים, בשר ושאר מטעמים. כשהסתיימה הסעודה – קמה האישה ועזבה את הבית.

בני המשפחה פנו אל האב הגדול בשאלה: "כיצד ידעת שהיא רעבה?", תמהו.

השיב הרב בפשטות אופיינית: "כשראיתי אותה צועקת, הבנתי שכנראה היא רעבה"...